ת"א 12784-06-15 שמיר נ' בניה עשהאל - אלעד השקעות בע"מ

רקע

2.הנתבעת ובעלי הדירות בבניין, ביקשו לבצע פרויקט על פי תמ"א 38 בבניין משותף הנמצא ברחוב בורל"א 25, חיפה (להלן: "הבניין" ו- "הפרויקט", בהתאמה).

3.ביום 15.8.13 נחתם בין התובע ובין הנתבעת הסכם לתשלום שכר טרחתו בגין שירותים משפטיים שיעניק התובע לבעלי הדירות בבניין במסגרת הפרויקט (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם, שכר טרחת התובע יעמוד על סכום של 80,000 ₪ ומע"מ כחוק, וישולם בתשלומים הבאים: סכום של 50,000 ₪ ומע"מ כחוק - עם חתימת הסכם בין בעלי הדירות בבניין ובין הנתבעת; וסכום של 30,000 ₪ ומע"מ כחוק - ביום קבלת היתר בנייה. עוד נקבע, כי שכר הטרחה ישולם לתובע על ידי הנתבעת (היזם), באמצעות נציגות הבניין וכי בכל מקרה בעלי הדירות לא יחויבו בתשלום שכר הטרחה.

4.ביום 10.7.14 פנה התובע לנתבעת בדרישה לביצוע התשלום הראשון בניכוי 10% מחמת שלא נחתם הסכם, קרי: 45,000 ₪ ומע"מ כחוק.

5.שכר הטרחה, כולו או חלקו, לא שולם. כך גם, בסופו של יום, הפרויקט לא יצא אל הפועל, הגם שביום 10.6.15 התקיימה ישיבה נוספת בין הנתבעת ובין חלק מבעלי הדירות בבניין. משכך, הוגשה תביעה זו שלפניי לתשלום שכר טרחה.

6.עם העברת התביעה לטיפולי, הוריתי לצדדים ביום 3.9.15, בין היתר, להודיע האם, נוכח אופי המחלוקת, קיימת הסכמה להפניית ההליך לבוררות בלשכת עורכי הדין. ביום 9.11.15 הודיע התובע על הסכמתו, וביום 13.12.15, ולאחר ארכה (ראו: החלטה מיום 30.11.15) אף הנתבעת נתנה הסכמתה.

7.בהתאמה, ביום 13.12.15 הועבר התיק לבוררות בלשכת עורכי הדין. ביום 30.12.15, או בסמוך לכך, מונה עו"ד דורון זיסו כבורר על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה (לעיל ולהלן: "הבורר").

8.ביום 21.1.15 נתן הבורר הוריה בדבר הגשת כתבי טענות ורשימת מועדים; ומאוחר יותר, נקבעה ישיבה ליום 10.3.16. ברם, כתבי הטענות לא הגיעו ויומיים טרם הפגישה הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית הישיבה. בהתאמה, נקבעה ישיבת בוררות ראשונה ליום 1.5.16 ובמהלכה נקבעה ישיבה נוספת ליום 19.6.16.

9.שלושה ימים טרם הישיבה הנוספת, ביום 16.6.16, הגישה הנתבעת בקשה לביטול הליך הבוררות בטענה כי לאחר שהבורר הסביר לה את השלכות ההליך בישיבה הקודמת, היא לא מעוניינת להמשיך בבוררות, אלא בהליכים לפני בית המשפט.

10.בד בבד, הגישה הנתבעת לבורר בקשה לבטל את הישיבה. הבקשה נדחתה, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות והתראה כי במקרה של אי הופעת צד, עלול להינתן פסק בורר. הנתבעת הוסיפה והגישה לבורר, עובר לישיבה זו, בקשות לעיון חוזר בהחלטתו לקיים את הישיבה במועדה, לביטול ההוצאות ותיקון טעות קולמוס. הבורר נתן החלטות במכלול הבקשות ושב והזהיר את הצדדים בדבר חובת התייצבות. בו ביום, אף נתן הבורר החלטה בבקשה נוספת מטעם התובעת לעיון מחדש, אשר נדחתה, תוך ציון כי על פי סעיף 18 לחוק הבוררות, הגשת הבקשה לבית המשפט לא תעכב את המשך הליך הבוררות אלא אם כן, בית המשפט או הבורר הורו אחרת.

11.הנתבעת לא התייצבה לישיבה.

12.בו היום (19.6.16), הגישה הנתבעת לבית המשפט בקשה נוספת לביטול הליך הבוררות, העברת הבורר מתפקידו וביטול החלטת הבורר מיום 16.6.16 כמו גם הישיבה שנקבעה לאותו היום. בבקשה זו נטען, בין היתר, כי בישיבה הקודמת (מיום 1.5.16) התגלה כי קיימת היכרות אישית בין התובע ובין אשת הבורר ועל כן מבוקש לבטל את הליך הבוררות, מה גם שטרם התקיים דיון לגופו של ענין. בו ביום הוריתי על קבלת תגובת התובע והבורר.

13.ביום 20.6.16 הודיעה הנתבעת כי לא ניתנה החלטה בבקשה לביטול הישיבה.

14.בשלב זה, מעוכב פסק הבורר, עקב אי תשלום שכרו.

דיון והכרעה

15.הבקשות, המשובצות לעייפה בעובדות, לא נתמכות בתצהיר לאימות האמור בהן. די בכך כדי לדחותן. לעניין זה יש לזכור כי, "... בעל דין בבוררות מצווה בהקפדה יתירה על כבודו של הבורר, הן כאדם והן כבעל תפקיד, ובקשה להעבירו מתפקידו מהטעם שאינו ראוי לאימון הצדדים, שטמונה בה הטלת דופי באמינותו ובנאמנותו המקצועית, מן הראוי שתוגש רק לאחר שיקול זהיר ביותר, ורק מקום שנמצא לכך בסיס מוצק בנתונים ובעובדות..." (ראו: רע"א 9910/05, עיריית קריית ים נ' מילאון בע"מ (10.5.07); וראו גם: רע"א 6931/11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי (11.10.11)).

16.מכל מקום. דין הבקשות להידחות גם לגופן.