פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

רקע כללי

לפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת, צעירה ילידת 1996 אשר נפגעה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 20/3/19 בהיותה הולכת רגל, עת נפגעה, כך לטענתה, מהרכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). אין חולק כי הרכב בו נהג הנתבע 2 היה חסר רישיון רכב וחסר ביטוח חובה תקפים למועד התאונה. מטעם זה, הוגשה התביעה גם כנגד קרנית, היא הנתבעת 1.

הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק והנושאים הללו ידונו להלן על פי סדרם;

סוגיית החבות- טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, עת ביקשה לחצות מעבר חציה ברחוב אלפי צה"ל בחולון בדרכה לבית הכנסת לקריאת מגילה (בחג הפורים), נפגעה לפתע על ידי רכבו של הנתבע 2 שהגיע מימינה של התובעת, לא עצר במעבר החציה ככל הנראה כי לא הבחין בה ופגע בה בצד הימני של גופה והפילה ארצה על צידה השמאלי.

    

2. הנתבע 2 מכחיש בכתב ההגנה הכחשה גורפת מעורבות כלשהי בתאונה וטוען שלא היה כל מגע פיזי בין רכבו לבין התובעת וכי רכבו לא פגע בה (סעיף 2). במעמד ישיבת קדם המשפט וישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי, אישר הנתבע 2 כי אמנם הוא זה שנהג ברכב והגיע למעבר החציה הנדון עליו חצתה התובעת את הכביש ואולם לגרסתו הוא לא פגע בה אלא היא נפלה בעצמה נפילה עצמית ללא כל מגע בינה לבין רכבו. לטענת הנתבע 2 חלקו באירוע התמצה בעזרה שהגיש לתובעת לאחר שהבחין בה נופלת על מעבר החציה, הרימה וסייע בידה להתיישב על ספסל סמוך ואף הציע לפנותה לבית החולים, והמתין במקום עד שהגיעה אימה והשתיים התפנו בכוחות עצמן. במילים אחרות, הנתבע 2 מכחיש את טענת התובעת לפיה יש לראותה כמי שנגרם לה נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים שכן לדידו התובעת נפגעה במסגרת תאונה עצמית וללא כל קשר סיבתי לרכבו.

    

3. בכל הנוגע לקיומו של כיסוי ביטוחי תקף לנהיגת הנתבע 2 על הרכב אשר נטען כי מעורב בתאונה, כבר עתה יצויין כי בחקירתו הנתבע 2 הודה בפה מלא כי אכן נהג ברכב חסר ביטוח ומשכך נטל על עצמו אחריות מלאה בנדון ואף אישר כי למרות שהרכב נמצא בבעלות של חברו שהתיר לו לעשות שימוש ברכב לצרכיו האישיים, שומה היה עליו בהיותו נהג הרכב לבדוק בעצמו האם לרכב יש ביטוח חובה אם לאו. עוד העיד כי נסע ברכב תקופה של חודש-חודשיים עד שהרכב "יצא מכלל שימוש" כדבריו הגם שבחקירתו הודה כי כבר במועד האירוע מושא התביעה היה הרכב חסר רישיון תקף מלבד היעדר ביטוח החובה.

    

4. קרנית, הנתבעת 1, אינה נוקטת עמדה פוזיטיבית לכאן או לכאן בנוגע למחלוקת בין התובעת, הולכת הרגל, לנתבע 2, הנהג אשר נטען כי פגע בה. עם זאת, לנוכח הכחשת הנתבע 2 את עצם קרות התאונה כתאונת דרכים, קרנית מחרה מחזיקה אחריו ומכחישה אף היא במסגרת כתב הגנתה את חבותה לתאונה, אולם כאמור הכחשה זו הינה פועל יוצא ונגזרת מהכחשת הנהג, וזאת עד להכרעת בית המשפט בנדון. אדרבא, קרנית אף הדגישה בסיכומיה כי בכל הנוגע למחלוקת בין הנהג להולכת הרגל, קרנית "יושבת על הגדר" ותכבד כל הכרעה אליה יגיע בית המשפט.

    

5. השאלה המתעוררת, אפוא, לנוכח גדר המחלוקת כעולה מכתבי הטענות בין התובעת לנתבע 2 והדורשת הכרעה היא: האם במסד הראייתי שהונח לפניי, הוכח כי התובעת נפגעה כתוצאה מפגיעת רכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2, ואזי יש לראותה "כנפגעת" כמשמעו של ביטוי זה בחוק הפיצויים ("אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים"-סעיף 1 לחוק) או שמא מדובר בתאונה של נפילה עצמית על הכביש ללא קשר סיבתי לרכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2 לקראת מעבר החציה ברחוב אלופי צה"ל בחולון. בשאלה זו יעסוק הדיון בפרק הבא;