ת"א 12752-09 חיים נ' בן עטר

1.לפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 24.12.13, ושבו התקבלה התביעה במלואה , לאחר שנמחק כתב ההגנה הואיל ולא הושלמו ההליכים המקדמיים על ידי הנתבע (להלן – פסק הדין).

2.עניינה של התובענה - הלוואה שנתן התובע לנתבע.

משלא מוצו ההליכים המקדמיים בין הצדדים , חרף אורכות והחלטות רבות שניתנו, וכן לאחר השהייה ארוכה של התובענה בשל הליכי פש"ר שהתקיימו בעניינו של הנתבע - ניתנה ביום 5.12.13, לפנים משורת הדין, ארכה אחרונה לנתבע להשלמת ההליכים המקדמיים מטעמו, והובהר כי ככל שלא יושלמו ההליכים המקדמיים עד למועד שנקבע, יימחק כתב ההגנה, עם כל המשתמע מכך (להלן – ההחלטה).

משלא פעל הנתבע בהתאם להחלטה - ניתן פסק הדין.

3. בבקשתו להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין , שהוגשה ביום 13.4.15, טען הנתבע כי לא קיבל את פסק הדין ולא ידע על קיומו.

הבקשה התקבלה , וביום 30.6.2015 הגיש הנתבע את בקשתו לביטול פסק הדין.

4.לטענת הנתבע בבקשה לביטול פסק הדין , ההחלטה לא נמסרה לו מעולם, ככל הנראה עקב תקלה שמקורה במזכירות בית המשפט.

לעניין ההגנה טוען הנתבע , כי קיימים סיכויים גבוהים מאוד שהיא תתקבל הואיל והשיקים אשר מהווים את האסמכתא להלוואה הינם של חברת מעלה עד בע"מ (להלן – החברה) , שהנתבע היה בעל מניות בה ומורשה חתימה , ולכן , לפי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת - אין הנתבע חב בחובות החברה , ולא היה מקום, לטענתו, לתבוע אותו מלכתחילה.

הנתבע טוען כי השיקים נמסרו במהלך הפעילות העסקית הרגילה של החברה , ולא בתמורה להתחייבות אישית שלו.

5.התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי אין לנתבע להלין אלא על עצמו הואיל ו"טמן ראשו בחול" ולא התעניין כלל בתובענה.