ת"א 12743-11-14 בטוניאשוילי נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

1.בפניי בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

הרקע העובדתי

2.התובע הגיש כנגד הנתבעת תובענה בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין תאונת דרכים מיום 21.2.13. על פי האמור בכתב התביעה, סבל התובע כתוצאה מן התאונה מכאבי ראש עזים, כאבים בגב ובצוואר. בהמשך, ומשהכאבים לא חלפו, הופנה לבדיקת CT, שם אובחן בלט דיסק הלוחץ על השק התקאלי.

3.יחד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

טענות הצדדים

4.התובע טוען כי מאז הפגיעה בצוואר בתאונת הדרכים נפגע בגב ובצוואר וחרף טיפולי הפיזיותרפיה שקיבל, לא חלה כל הטבה במצבו, ולטענתו די בכך כדי לבסס את ראשית הראיה למינוי מומחה בתחום האורתופדי.

5.הנתבעת טענה כי המועד בו התרחשה התאונה הינו היום בו חל תענית אסתר באותה השנה, ומעצם היותו של התובע אברך, הרי שאם סבל מכאבי ראש וסחרחורות, סביר כי הדבר הינו תוצאה של הצום ולא של התאונה. עוד טוענת הנתבעת, כי גם לאחר שנבדק במיון, לא נמצא דבר, ובמשך 5 החודשים שחלפו לאחר מכן, לא התלונן התובע כלל וכלל על כל בעיה רפואית הקשורה לחבלה צווארית, כטענתו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם תיקו הרפואי של התובע בבית החולים פוריה, וגם בקופת החולים מלמד כי גם כאשר התלונן על כאבי צוואר, לא ציין התובע תאונת דרכים, אלא טען שהכאבים החלו עקב תנועה לא נכונה.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, על מנת לחסוך בדיונים ארוכים, בהליכים מיותרים ובהוצאות מרובות, הצעתי לצדדים, כי הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי תמחק, וכי התובע יוכל לשקול הגשת הבקשה בשנית, לאחר שהתיק יועבר לטיפול שופט, ולאחר קבלת הצעת בית המשפט בפשרה. לחלופין הוצע, כי ימונה מומחה, ואשר בשכרו יישא התובע.

7.התובע קיבל את חלקה השני של הצעתי, והסכים לשאת בשכר המומחה שימונה, ואולם הנתבעת עמדה על התנגדותה, ומכאן החלטתי.

דיון והכרעה

8.כידוע, בתביעות על פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי מינוי של מומחה רפואי על ידי בית המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו. אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי ב"ראשית ראיה" בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד נד(2) 216 (1990) ; רע"א 3497/98 רזין נ' "המגן" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5)136, 138-139 (1998)).