ת"א 12728-11-14 כהן ואח' נ' (1984) בע"מ

בפני בקשה לביטול פסק הדין מתאריך 12.1.15 שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה.

כן אני מתבקשת להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק שנפתח למימוש פסק הדין הנ"ל.

הנתבעת טוענת כי לא ידעה על כתב התביעה ופסק הדין עד תאריך 2.2.16 כאשר התקבל אצל בא כוחה דוא"ל מעו"ד אחר, המייצג חברה שעימה יש לנתבעת עימות משפטי בתיק אחר (להלן: "חברה ב'"), בו הוא מודיע לב"כ הנתבעת כי התקבל אצלו צו עיקול ע"ס 263,833 ₪ (גובה החוב דהיום בתיק ההוצל"פ). כן מסר אותו עו"ד כי ניתן כבר צו למימוש הכספים.

התברר לנתבעת כי ההמצאה בוצעה באמצעות הדבקה על דלת משרדה ברחוב יאיר 43 באר שבע, שזוהי כתובתה הרשומה, אצל רשם החברות, של הנתבעת. הנתבעת מודה בכך.

דא עקא, טוענת הנתבעת, כי משרדיה הנ"ל סגורים והתובעים ידעו זאת – והיה על התובעים להמציא את כתב התביעה לידי בא כוחה או מי ממנהליה שהינם מוכרים לתובעים.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי מדובר בתביעה בגין ליקויי בנייה. לטענתה מדובר בליקויים שנבעו מעבודות בניה עצמאיות שבוצעו על ידי התובעים בדירה.

המסמכים שצורפו לכתב התביעה (הנתבעת מכוונת לחוות דעת הנדסית מתאריך 7.1.13 שחוברה על ידי ההמהנדס האזרחי אריה ארז ועל ידי מר מאיר מ-לוזון מערכות איטום) לא נערכו כפי שחוות דעת של מומחים אמורות להיערך ולא ברור מי חתם עליהן. לא ברור אם הקבלות שצורפו קשורות לתיק זה או מהוות כפל פיצוי והתביעה כוללת רכיב של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש.

לטענת הנתבעת תביעה מסוג זה חייבת להתברר לגופה כל עוד הנתבעת לא עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט וקיימת לה טענת הגנה טובה.

התובעים טוענים בתגובה כי הנתבעת המשיכה והשתמשה בכתבתה הנ"ל גם בתביעה שהגישה בתאריך 27.10.15 נגד חברה ב'. יתרה מכך התובעים טוענים כי הנתבעת היתה פעילה וידעה על טענותיהם ולראיה לא הכחישה את האמור בכתב התביעה (סעיף 43) לפיו נציגה הגיע לדירה וציין כי הינו שרברב בלבד ואינו יכול לסייע לתובעים.

לגופו של עניין טוענים התובעים כי טענת הנתבעת כי הם ביצעו עבודות בניה עצמאיות הינה טענה בעלמא ואין לה כל ביסוס. וכי טענותיה של הנתבעת נגד חוות הדעת שצרפו לכתב התביעה הן הזויות וצריכות להדליק נורה אדומה.

משתמע מדברי התובעים כי הם אינם מתנגדים לביטול פסק הדין כמו שחוששים שמא לא יוכלו להפרע את סכומו אם יחזור ויוטל בסוף ההליך. הם חוששים שברגע שיוסרו העיקולים וכספה ישולם לה, תעלם הנתבעת מהמפה - ומבקשים שבית המשפט לא יתן לכך יד.

בתגובה טוענת הנתבעת כי טענות התובעים מעידות על חוסר תום לבם:

הם יודעים כי למרות שמנהל החברה ובעל מניותיה (אבי נציגי החברה שבאו לדיון) נפטר, המשיכה החברה בטיפול בפרויקט ובשנת הבדק.

כיום לא תלויים נגד הנתבעת הליכים משפטיים בכלל ותביעות מצד דיירים אחרים בבניין בו גרים התובעים בפרט.

לטענתה היות והתובעים יודעים על חובותיה של חברת ב' לנתבעת, הדבר מעיד על כך שמר קדוש (ככל הנראה הגורם הפעיל בחברה ב'?) פועל בתיאום עם התובעים על מנת למנוע מהנתבעת לקבל את הכספים המגיעים לה ממנו, ולראיה הם צרפו לתגובתם לבקשה את העמוד הראשון של כתב התביעה נגד אותו מר קדוש.

התובעים פעלו – לטענת הנתבעת – במעין עצימת עיניים, בכך שלא טרחו להפנות טענותיהם לבא כוחה, כאשר מנגד פנו אליו לעניין הרישום בטאבו, ולא הודיעו אפילו לבת המנוח, הדרה בבניין שלהם, על התביעה.