ת"א 12704-09-13

רקע וטענות הצדדים:

1. בפניי מונחת תביעתו של מר א. ב., יליד שנת 1954 (להלן: "התובע") אשר הגיש תביעתו בגין תאונת דרכים בה נפגע ביום 15.10.2012 כאשר נהג הנתבע 1 בחצר המפעל של קוקה קולה שבבני-ברק ופגע בתובע עת הגיח בין שתי משאיות חונות. הנתבע 1 פגע ברגלו השמאלית של התובע וכתוצאה מכך הוטח התובע על המשאית הסמוכה ונפגע בגבו (להלן: "התאונה") ונזקיו הנטענים פורטו בכתב התביעה.

   התובע הגיש תביעתו גם כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3") בהיותה החברה המבטחת את המלגזה בה נסע הנתבע 1 עת פגע בתובע.

   אירוע התאונה וחבותה הביטוחית של הנתבעת אינם שנויים במחלוקת (עמ' 16 שורות 22-25 לפרוטוקול מיום 7.10.2015), משכך הדיון ייסוב אך על שאלת שיעור הנכות וגובה הנזק.

2. התיק החל את דרכו אצל כב' השופטת מלכה שניאור שפינזי, בפניה התנהלו קדמי המשפט, הוגשו תחשיבי נזק וניתנה הצעה שלא השתכללה לכלל הסכם פשרה. משכך קבעה כב' השופטת שפינזי את התיק להוכחות ליום 7.10.015, אך יום לפני הדיון נבצר ממנה (מסיבות משמחות יש להדגיש) לקיים את הדיון. מאחר והזימונים לעדים כבר נשלחו ולאור סד הזמנים החליטה סגנית הנשיאה כב' השופטת יעל אילני, בהסכמתי, להעביר את שמיעת התיק לח"מ.

3. ביום 7.10.2015 התקיים דיון ההוכחות בפניי ובו העידו הגברת חגית תשובה רכזת משאבי אנוש אצל הנתבעת 2, הגברת בלה חבני, חשבת שכר אצל הנתבעת 2 והתובע עצמו. בתום הבאת הראיות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

4. בעקבות התאונה נפגע התובע בגבו ובהיותה תאונת עבודה, התובע אובחן ונבדק על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") אשר העמידה את נכותו הרפואית הצמיתה על שיעור של 20% בגין הגבלה בינונית בעמוד שידרה מותני, אולם הוועדה קבעה כי יש לנכות 10% נכות עקב מצב רפואי קודם בגב התחתון של התובע. התוצאה היא כי לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 10%.

   הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי לאור אופי עבודתו של התובע (נהג משאית) יש להפעיל את תקנה 15 וקבעה כי נכותו הרפואית של התובע תעמוד על שיעור של 13.3%.