ת"א 1269-12-09 טאטי ליגב גרופ בע"מ ואח' נ' מויש בע"מ ואח'

לפני בקשת התובעות ( הלן: "המבקשות") להגשת כתב תביעה מתוקן לפי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לאור הגשת חוות דעת מומחה. לטענתן, הזכות לתיקון כתב התביעה קנויה להן מכוח הדין בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטענתן, יש להתיר לה להגיש כתב התביעה המתוקן שעוסק בשלושה נושאים:

1.תיקון הפרק המתייחס לבטיחות אש-תקן 1001/6 לאור האמור בחוות הדעת.

2.הפחתה של סכום התביעה והסרת נתבע 2, ביחס לפרק ליקויי המיזוג

3.הפחתת סכום התביעה ביחס לפרק ליקויי בניה בהתאם לחוות דעת המומחה רפאל גיל.

לטענת המבקשות, אין מקום להתנגדות הנתבעות לאור העובדה שהמבקשות הפחיתו את סכומי התביעה בגין ליקויי הבניה וליקויי המיזוג, הסירו את התביעה כנגד נתבע 2 בקשר לליקויי המיזוג וצרפו את הנתבעים 4-5 ביחס לפרק בטיחות האש – תקן 1001 חלק 6.

נתבעת 1 (להלן: "משיבה 1"), מויש בע"מ מתנגדת לתיקון כתב התביעה בטענה שמדובר בבקשה לתיקון כתב התביעה מהמסד ועד הטפחות, תוך הוספת נתבעים חדשים וזאת בניגוד לתכליתה של תקנה 136 לתקנות. לטענתה, המבקשות לא מספקות הסבר לכך שהן לא כללו בכתב הטענות המקורי את מה שהן מבקשות לתקן עתה, ואין הסבר בבקשה אם מדובר בעילה חדשה שהראיות לגביה שונות מהעילה המקורית. טוענת המשיבה 1, שעל התיקון המבוקש להיות בזיקה לחוות הדעת עליה מסתמכות המבקשות, ולא תיקון שיהווה ויכוח והתנצחות עם קביעות המומחה כפי שמפורט בכתב התביעה המתוקן. לטענתה, המבקשות לא עותרות לתיקון כתב התביעה בעקבות חוות הדעת של מומחי הבניה , המיזוג ובטיחות האש, אלא הן מנסות לעשות מקצה שיפורים לתביעתן.

לשיטת המשיבה 1, בניגוד למצג אותו מציגות המבקשות כאילו הן מקבלות את קביעות המומחה, בפועל הן מנסות לבסס את כתב התביעה על מסקנות המומחה מטעמן.

נתבע 2 (להלן: "משיב 2") עותר לדחיית הבקשה וטוען, שאין זו הפעם הראשונה שהמבקשות פועלות לתיקון תביעתן, כאשר גם במסגרת תיקון כתב התביעה הראשון בזמן הדבר נעשה בדרך של הוספת עלויות שיפוץ הנכס, 4 שנים לאחר הפעלתו, שינוי שהביא לשילוש סכום התביעה. לטענתו, קבלת הבקשה תוביל להתמשכות ההליכים ולהוצאות ולכן רק מסיבה זו צריך לדחות את הבקשה.

נתבעת 3 (להלן: "המשיבה 3") עותרת גם היא לדחיית הבקשה בטענה כי מדובר בניסיון להפוך את כתב התביעה על יסודו כהגדרתה ללא כל קשר לתקנה האמורה ולמהותה. לטענתה, לפי האמור בתקנה 136 לא ניתן להורות כעת על תיקון כתב התביעה כיוון וחלף המועד לכך. משיבה 3 טוענת כי מדובר בתיקון שנועד לצורך תקיפת חוות דעת מומחה בית משפט וזו לא מטרת התקנה.

דיון:

בבקשה דנן יש לבחון:

האם קמה למבקשות זכות תיקון של כתב התביעה בעקבות מחשבה מחודשת כהגדרתן שהתעוררה אצלן לאחר קריאת חוות דעת המומחה.

האם התיקון המתייחס לבטיחות אש – תקן 101/6 וצירוף איגוד ערים פתח תקווה שרותי כבאות-הרשות הארצית לכבאות והצלה ומכון התקנים מתחייבים באופן ישיר מחוות הדעת, כטענת המבקשות.

האם קמה למבקשות זכות תיקון לאור האמור בחוות דעת המומחה רפאל גיל, מיום 23.11.15, וביחס לאמור בכתב התביעה ( המתוקן מיום 19.6.13 ) בפרק הדן בליקויי מיזוג לאור האמור בחוות דעת המומחה מערבי מיום 7.3.16.

לעניין ביצוע תיקון בהתאם לחוו"ד המומחה אפרים מערבי הרי שמדובר בחוות דעת שהוגשה ביום 7.3.16 ואילו תקנה 136 מתירה לבעל דין לתקן את כתב התביעה תוך 15 יום ממועד המצאת חוות הדעת לידיו, הרי שהתיקון לפי האמור איננו ניתן על פי התקנה.

לעניין ביצוע תיקון בהתאם לחוות דעתו של המומחה גיל רפאל מיום 23.11.15 הרי שדינה של זו להידחות משני טעמים: 1. תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי מפורשת כתקנה שחלה רק בהתייחס למומחה מטעם בית המשפט כעולה מהאמור ברע"א 9615/06 קריפילובסקי נ' ישיבת נזר ישראל מוסדות תורה ( ניתן ביום 4.2.2007 ) שם נקבע כי אין להחיל את תקנה 136 על חוות דעת מומחה מטעם בעל הדין. משחוות הדעת של המומחה גיל רפאל הנה מטעם בעלי הדין, אין התקנה חלה בעניינה ולכן לא יותר התיקון המבוקש בהתאם לחוות הדעת. 2. לפי מועד הגשת הבקשה, חלף המועד לתיקון כתב התביעה לפיה.

"דומה כי תקנה זו לא פורשה עד תום ובבהירות מלאה באשר לשאלה, האם תחולתה היא אך על מומחה שמונה מטעם בית המשפט, או אף על מומחה מטעם אחד צד מן הצדדים... אין להחיל את תקנה 136 על חוות דעת שהוגשה מטעם המבקש לתקן את כתב ההגנה בכבודו ובעצמו."