ת"א 1269-12-09 טאטי ליגב גרופ בע"מ ואח' נ' מויש בע"מ ואח'

לפני בקשה לתיקון כתב הגנה מטעם צד שלישי ורביעי ( להלן: "המבקשת" ) להודעות שנשלחו אליה ע"י נתבעת 1 ( להלן: "משיבה 1" ) וצד ג'1 ( להלן: "משיבה 2" ) בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לטענת המבקשת נסיבותיו החריגות של תיק זה, קרי, העובדה שהמבקשת צורפה לתובענה בחלוף 7 שנים ממועד קרות האירועים נשוא התביעה, 6 שנים לאחר הגשת התביעה ו-3 שנים לאחר שהתיישנה, שיהוי קיצוני והסתרת עובדות ומסמכים תוך גרימת נזק ראייתי בלתי הפיך, סיכול הגנה ראויה והפעלת מומחים, אשר כולן ביחד מדגישות את הצורך במתן היתר לתיקון כתבי ההגנה, שאם לא כן יגרם למבקשת עיוות דין קיצוני ותפגע זכותה שבדין למצות את יומה בבית המשפט. לטענתה, יש להתיר את התיקון המבוקש לאור חוזר המפקח על הביטוח וההלכה הפסוקה, לפיהם יש להתיר תיקון של כתבי ההגנה כאשר מדובר בעובדה שהמבקשת לא ידעה. לטענתה, המשיבות לא העבירו אליה אף מסמך רלוונטי והסתירו אירועים בנוגע לתביעה וכן לא דיווחו לה עליה, כך נמנע מהמבקשת לבצע בירור או להקטין את חבותה.

לטענת המבקשת רק לאחר 3.5 חודשים ממועד שליחת מכתב הדחיה על ידה, קיבלה את הודעות צד ג' ו-ר כנגדה. לשיטתה לא קיבלה מהמודיעות הודעה על התביעה כך שרק כעבור 7 שנים מקרות האירועים נודע לה על התביעה. לכן לגרסתה, במצב דברים זה המבקשת נאלצת להגיש כתב הגנה על סמך רסיסי ושברי מידע, וללא מסמכי התביעה המלאים. לטענתה, בנסיבות אלו יש להתיר לה לתקן את כתב הגנתה להודעת צד ג', כך שבסעיף 6 יתווספו המילים "בין היתר, כי הרכיב הפיזי בהגדרת מקרה הביטוח אינו מתקיים, כי הנזק הנטען בכתב התביעה הוא בבחינת נזק כלכלי טהור ו/או פגם אינהרנטי ברכוש שאינו מכוסה בפוליסה וכן כי הוצאות לתיקונים או החלפה הנובעים מתכנון לקוי או מחומרים לקויים או עבודה לקויה, מוחרגים מהפוליסה."

המבקשת עותרת לתיקון סעיף 20 להודעת צד ג', כך שבסופו יתווספו המילים "העולה כדי התיישנות". עוד טוענת המבקשת כי טענת ההתיישנות הועלתה בסעיף 17 לכתב ההגנה.

המבקשת עותרת לתיקון כתב ההגנה להודעה לצד רביעי, סעיף 11 כך  שיתווסף הקטע הבא: "ולרבות העדר קיומו של הרכיב הפיזי בהגדרה מקרה הביטוח, כי הנזק הנטען בכתב התביעה הוא בבחינת נזק כלכלי טהור ו/או פגם אינהרנטי ברכוש שאינם מכוסים בפוליסה וכן כי הוצאות לתיקונים או החלפה הנובעים מתכנון לקוי או מחומרים לקויים או עבודה לקויה, מוחרגים על פי הפוליסה. לטענת המבקשת הוספת קטע זה תייעל את ההליך השיפוטי, ותחדד את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

המשיבה 1, המודיעה עותרת לדחיית הבקשה, שכן לשיטתה התיקון המתבקש בסעיף 6 לכתב ההגנה של המבקשת, מסתמך על הוראות הפוליסה שהמבקשת הוציאה בזמנו למשיבה. לפי המשיבה, אין חולק כי הפוליסה הנדונה הייתה בפני המבקשת, כל הזמן וכי הפוליסה צורפה לכתבי בי-הדין הקודמים בתיק זה. עוד לטענתה, המבקשת לא טענה שהפוליסה לא הייתה בפניה בעת הגשת כתב ההגנה ולכן לא ברור, מדוע, לא נכללו הטיעונים שהמבקשת לצרף עכשיו לכתב ההגנה. לטענת משיבה 1, מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים בנוגע לחזית הגנתה והמידע אותו היא מבקשת לצרף לכתב ההגנה היה ברשותה כל העת והיא, המבקשת בחרה מסיבותיה שלה שלא לצרפו.

לגבי התוספת לאמור בסעיף 20 לכתב ההגנה של המבקשת, טוענת המשיבה כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בסעיף 17 לכתב ההגנה ולכן אין להתיר את התוספת המבוקשת שכן חוק ההתיישנות קובע כי טענת התיישנות תועלה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה ומשהדבר לא נעשה, אין לאפשר  זאת ולראות במבקשת כמי שוויתרה על העלאת הטענה. לטענתה, מתן אפשרות למבקשת לתקן את כתב הגנתה בדרך של העלאת טענת התיישנות, תקפח את המשיב באופן העולה כדי פגיעה מהותית במשיבה.

בתשובה המבקשת חוזרת על האמור בבקשתה,  ומוסיפה כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה הפסיקה המפורטת בתגובת המשיבה סותרת את ההלכה שנקבע בפסק דין דנגור לפיה הכלל הוא התרת תיקון והחריגים  המקרים שבהם לא יותר התיקון , עוד נטען על ידי המבקשת בתשובתה כי העובדה שהפוליסה היתה או לא היתה בידי המבקשת אינה מעלה או מורידה שכן עד לקבלת כל המסמכים וחוות הדעת לא היה ברור מה הן הטענות שנטענות כנגד המבוטח ואשר הוא מנסה להכלילם בתביעה נגד חברת הביטוח.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי התיקון המבוקש אינו מסתמך על הוראות הפוליסה באופן בלעדי וגם אם היה מסתמך באופן בלעדי על הפוליסה לא היה בכך כדי להוות עילה או טעם לדחיית הבקשה  שכן בידי המבקשת לא היו מסמכים  דרושים ובכל מקרה הדין מתיר לה לשיטתה לתקן את כתב הטענות ללא נטילת רשות לאחר המצאת חוות דעת מומחה לפי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. המבקשת חוזרת וטוענת כי טענת ההתיישנות הועלתה בכתב הדחיה והן בכתב ההגנה . המבקשת בתשובתה דוחה את טענת "מויש" כאילו התרת התיקון בקשר עם טענת ההתיישנות "תקפח" ותשנה מצבה לרעה, כיוון שמדובר בטענות שאינן רלוונטיות ומהווה ניסיון נואש וחצוף לסילוק הבקשה. המבקשת בתשובתה חוזרת ומפרטת את לוח הזמנים שהביא לכך שההודעה לצד ג' הגיעה רק במרץ 2015. המבקשת מציינת, כי כל האמור בטענותיה לגבי המשיבה "מויש" מתייחסות גם לתגובת "אקלים ליין"- המשיבה 2. אך מוסיפה כי טענת ההתיישנות נטענה בסעיף 25 לכתב ההגנה, להודעה לצד ד' ששלחה "אקלים ליין".

לגבי מתן היתר לתקן את הרכיב הפיזי בהגדרת מקרה הביטוח  טוענת המבקשת בתשובתה כי בשני כתבי ההגנה ישנה התייחסות להעדרו של הרכיב הפיזי.

דיון:

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר את תיקון כתב הטענות:

"...    רשות לתקן [תיקון התשנ"א (מס' 2)] בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות..."

עיון בפסיקה מלמד כי גישת בית המשפט לבקשה לתיקון כתב תביעה תהיה ליברלית, כאשר יהיה בתיקון כדי להועיל לבעלי הדין, ראה את האמור בספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה תשיעית , עמ' 148 :

"...סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתב-טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, וכך לייעל את ההליך המשפטי..." 

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לעומקם שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מהסיבות הבאות: