ת"א 12609-01-10 . התובעת 1-הנתבעת שכנגד 1

חלוט נגד פ.א.ה בתביעה שתוגש נגדה בהליך מתאים. נכונותו של פז להפקדת ערבות, כפי שציין, נועדה להקטנת הנזק העצום הנגרם לחברה עקב בקשת הפירוק "הלא מוצדקת", כלשונו (ראו: ת/30). אלצר נתנה הסכמתה להצעה זו ולביטול הליך הפירוק כנגד הפקדתה. כך לדבריהם של הנתבעים, לנוכח ההטבה הגלומה בקבלת ערבות אישית מאת מנהל החברה החייבת, היא פ.א.ה; ואולם, אלצר וכן המפרק הזמני ביקשו כי התובעות ומנהליהן יחויבו בהוצאות הליך הפירוק ושכר טרחת המפרק הזמני.

במצב דברים זה, ביום 6.9.07 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת סגנית הנשיאה ו' אלשיך, שבה הורתה על ביטול צו הפירוק הזמני בכפוף להפקדת ערבות אישית של מנהל חברת פ.א.ה, פז, כפי שהוצע (ראו: ת/32). משהופקדה הערבות ולבקשת אלצר, ביום 12.9.07 ניתנה החלטה על מחיקת הליך הפירוק (ראו: ת/34).

8.עיקר טענתן של התובעות נעוצה בהליך הפירוק שבו כאמור נקטה אלצר נגד פ.א.ה, באוגוסט 2007. כך שעה שעסקינן ב"סכום פעוט", כלשון התובעות, ובחוב נטען המוכחש על ידן ושהוא לכל הפחות שנוי במחלוקת. והכל כאמצעי לחץ ולסחיטת כספים מאת פ.א.ה, שאלצר כלל אינה זכאית להם; ובהיות פ.א.ה חברה סולבנטית לחלוטין, בניגוד למצג שהציגה אלצר.

נטען שכתבי הטענות שהגישה אלצר לבית המשפט בגדר הליך הפירוק ונתמכו בתצהירים מאת מנהלה, צרפתי, היו רצופים בדיות ושקרים; ואף נגועים בהסתרת מידע רלוונטי על אודות המחלוקות הקשות בין הצדדים סביב אי התקנת התוכנה במיטת ההדגמה ערב המצגת בפני המשקיע שהגיע במיוחד לשם כך מארצות הברית; וכן על אודות התערערות היחסים שבין אלצר ללינאק שהובילה לאובדן הזיכיון של אלצר להפצת מוצרי לינאק בישראל, ועקב כך לחוסר יכולתה של אלצר להמשיך ולקיים יחסים עסקיים עם פ.א.ה – עובדות שעליהן נודע לתובעות רק בדיעבד, ומאת לינאק. בהצגת תמונה מסולפת ושקרית כאמור, הצליחו הנתבעים להוליך שולל את בית המשפט ולזכות בצו פירוק זמני נגד פ.א.ה במעמד צד אחד; ובתוך כך גרמו לנזקים אדירים לשמם של פ.א.ה ומנהליה ולמיזם המיטות של התובעות שעמלו על קידומו, נזקים המתבטאים במיליוני שקלים. נטען כי הנזקים התבטאו, בין היתר, בעיכוב התקדמות המיזם ואף באובדן עסקת ענק שעמדה על הפרק עם המשקיע שנרתע ונסוג מהתקשרות עם התובעות משנודע לו דבר הליך הפירוק; וכך ירדה לטמיון עסקה שלטענת התובעות היתה אמורה להבטיח, במסגרתה, הזמנת 1,000 מיטות ולהניב לויטלגו הכנסות עתק. התובעות טוענות לקיומן של עילות תביעה – מכוח עוולת הנגישה, בהיותו של הליך הפירוק הליך נפל שנפתח בזדון ואף הסתיים לטובת פ.א.ה; ולחלופין עוולת הרשלנות. הן אומדות את סך הנזקים שנגרמו להן, לשיטתן, במיליונים רבים של שקלים, ולצרכי אגרה העמידו את התביעה על סך של 2,600,000 ש"ח.

יוער כי התובעות טוענות גם לקיומן של עוולות שקר מפגיע ולשון הרע – ואולם ההתייחסות לעוולות אלה נעשתה כלאחר יד ובלא כל ביסוס וטיעון ממשי, ואין לכן מקום להידרש להן.

9.הנתבעים מצידם טוענים כי אלצר סיפקה לפ.א.ה שרותים ורכיבים שונים לאורך תקופה של כחצי שנה עד לחודש יולי 2007; וכי כל אותה תקופה לא העלתה פ.א.ה כל טענה בקשר עם החשבוניות שהוצאו לה. יתר על כן, היא אישרה את קיומו של החוב וכי זה ייפרע בקרוב. משזה לא נפרע, חרף הפצרותיו של צרפתי בשיחות שלדבריו קיים עם מנהלי פ.א.ה – פז ופריצקי – ותכתובות דואר אלקטרוני; ומשהתברר לאלצר, כטענתה, כי מצבה של פ.א.ה בכי רע וכי לא תוכל לפרוע את חובותיה – חששו הנתבעים לעמוד בפני שוקת שבורה, ומשכך נקטו בהליך הפירוק. רק עם פתיחת הליך הפירוק, הפכו פז ופריצקי את עורם והתנערו מחובה של פ.א.ה; ואין זאת אלא שהליך הפירוק נפתח כדין ואף התחייב בנסיבות העניין, שאז אף התברר כי פ.א.ה היא חברה חסרת נכסים. הליך הפירוק לא נפתח אפוא בזדון כנטען, ומשכך אין עסקינן בהליך נפל כטענת התובעות; ואין יסוד לטענה שנסתיים לטובת פ.א.ה, שכן הליך הפירוק נסתיים בפשרה משהסכימה אלצר לביטולו בכפוף להצעת הפשרה שהעלתה פ.א.ה בדבר מתן ערבות אישית על ידי מנהלה להבטחת פרעון החוב שבגינו נפתח הליך הפירוק.

עוד טוענים הנתבעים, כי גם לטענה בדבר רשלנות מצידם לא הונח בסיס, בין היתר משום שלא הוכח נזק כלשהו למי מהתובעות. מכל מקום, הנתבעים טוענים להעדר יריבות עם התובעת מס' 2, ויטלגו – שעה שההתקשרות של אלצר היתה רק עם פ.א.ה, ונגדה בלבד אף הוגש הליך הפירוק.

התביעה שכנגד עניינה בחוב הנטען על ידי הנתבעים שבגינו נקטו את הליך הפירוק וכספים נוספים שלטענתם פ.א.ה ומנהליה חבים בהם – בגין רכיבים ושרותים שאלצר סיפקה לפ.א.ה, חלקם בהשאלה ולא הוחזרו. ארחיב בעניין זה במסגרת הדיון בתביעה שכנגד.

10.לעניין מעמדה של ויטלגו בתובענה – ייאמר כבר כעת כי מקובלת עלי עמדת התובעות, כי פעילותה של פ.א.ה שלובה בפעילותה של ויטלגו ומשלימה אותה; ומשכך ובהיות פ.א.ה חברת הפיתוח של ויטלגו בישראל ובבעלותה המלאה של ויטלגו, אזי כל פגיעה כלכלית בפ.א.ה משליכה גם על ויטלגו. על רקע זה, אף ביקשה ויטלגו להצטרף כבעלת דין לבקשה שהוגשה בזמנו לביטול צו הפירוק, ומבוקשה ניתן לה (ראו: ת/27, החלטת כבוד השופט ש' שוחט מיום 20.8.07). ברי כי כך כאשר עסקינן בעוולות נזיקיות שעליהן נסבה התביעה, ולא כן במישור החוזי שבגדרו הקשר הוא אך בין פ.א.ה לבין אלצר.

ועוד אקדים ואומר כי התובעות מייחסות אחריות אישית לסמנכ"ל הנתבעת, צרפתי, ואילו הנתבעת מייחסת אחריות אישית למנהלי התובעות, פז ופריצקי – ואולם הוברר כי נושאי המשרה פעלו אך בתוקף תפקידם ומכל מקום לא הונחה תשתית מתאימה לאחריות המיוחסת למי מהם מעבר לכך. עם זאת, יצוין כי ככל שתתקבל התביעה שכנגד המופנית כלפי פ.א.ה, אזי תקום חובתו של פז מכוח הערבות שנתן בגדר הליך הפירוק – בגבולות הסכום שלו הוא ערב (53,000 ש"ח) ומשיהפוך פסק הדין לחלוט.