ת"א 12535-03-15 ר. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח'

1. לפני כתב תביעה שהוגש בגין אבחון שגוי של בעייתו הרפואית, אשר בגינו נכרתה קיבתו, כמעט בשלמותה, מקום שלא היה בכך צורך.

מכתב התביעה עולה, כי לאחר תקופה ממושכת של כאבים בבטן התחתונה, ולאחר מכן בבטן העליונה, במהלכם נשלח התובע לבדיקות רבות, אשר תוצאתן הייתה תקינה, נשלח התובע לביצוע גסטרוסקופיה, אשר במהלכה נלקחה ביופסיה.

בבדיקת הגסטרוסקופיה עלה, כי התובע סובל מכיב פעיל בקיבתו, ואף הוחל בטיפול מתאים, אולם כאשר הגיעו תוצאות הביופסיה, אשר נבדקה על ידי הנתבעת 2, עלה, כי התובע סובל מגידול ממאיר בקיבתו, מסוג אדנוקרצינומה.

התובע הוחש לבית החולים הדסה – נתבעת 1 – שם בוצעה רוויזיה של הסליידים, ונקבע, כי התוצאות אינן מספקות ואינן מובילות למסקנה כי מדובר באדנוקרצינומה, ולא במאלט, וכי יש צורך בלקיחת ביופסיה נוספת, אולם חרף האמור, לא נלקחה ביופסיה נוספת, אלא התובע נלקח לניתוח לכריתת קיבה.

במהלך הניתוח נשלחו דגימות דחופות לבדיקה, אולם מטעמים שלא הובהרו, הצוות המנתח לא המתין לקבלת התוצאה והשלים את ניתוח כריתת הקיבה, כמעט בשלמותה.

2. בתאריך 31/10/13, בביקור אצל רופא המשפחה, נודע לתובע על הטעות באבחון ותוצאתה – כריתה מיותרת של קיבתו.

3. כתוצאה מהכריתה המיותרת סובל התובע מנזקים ומנכויות.

התובע צירף את חוות דעתו של הכירורג – פרופ' חרוזי – ממנה עולה, כי אין ספק, שהתובע לא סבל מאדנוקרצינומה בקיבתו, אלא מלימפומה מאלט, שהינה גידול סרטני, שהטיפול בו הוא תרופתי, ולא פולשני, וממילא אין, ולא היה כל צורך רפואי בכריתת קיבתו של התובע.

עוד צירף התובע את חוות דעתו של המומחה בתחום הפנימי והמטולוגיה – דר' בורוביץ – אשר הסביר בחוות דעתו, כי קרוב לוודאי שהגידול הסרטני מסוג לימפומה מאלט הינו כתוצאה מגירוי רירית הקיבה בשל הימצאותו של חיידק ההליקובקטר, אשר הטיפול בו הוא תרופתי.

המומחה מבהיר, כי קרוב לוודאי, שבתום הטיפול התרופתי היה הגידול מסוג מאלט נעלם, ואם לא, ניתן היה לטפל בו באמצעות הקרנות, רדיותרפיה, או טיפול ביולוגי, ואם היה צורך, ניתן היה לטפל בו באמצעות כימותרפיה, אולם בכל מקרה, לא היה צורך בטיפול ניתוחי.