ת"א 12526-08-16

תיק זה עניינו בעיקרו בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, הצעתי לצדדים כי שאלת האחריות תוכרע על בסיס המסמכים בתיק בלא חקירות עדים, והצעתי התקבלה על ידי הצדדים. הנתבעת הציעה בתשובתה להצעה לכלול בהסכמה גם את שאלת הנזק, התובעת לא התנגדה ולפיכך הוריתי ביום 19.6.17 על הגשת סיכומים בכל השאלות שבתיק, היינו גם בשאלת הנזק. יצויין כי התובעת אינה טוענת לנכות צמיתה עקב התאונה.

א. האם האירוע נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים?

התובעת טוענת כי ביום 30.4.15 היתה נוסעת ברכב בו נהג בעלה. בעומדו של הרכב בפקק תנועה ליד סניף הדואר בשפרעם, הגיח אופנוע ואז לטענתה שמעה רעש חזק ואיבדה את ההכרה, בדיעבד הסתבר לה כי האופנוע פגע ברכב בצידו הימני.

הנתבעת, לעומת זאת טוענת כי מהמסמכים הרפואיים לא עולה כי אירע אירוע תאונתי, אלא רק כי נפגעה מהד אופנוע, ובאחד מהמסמכים מצויין בכלל הד של טרקטור. עוד מפנה לאישור הדל באשר לעצם הפגיעה ברכב, שאינו דוח מוסך רשמי, או דוח שמאי או קבלה על תיקון הרכב.

בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק, אין צורך בהכרח במגע פיסי בין הרכב לבין הנפגע (ראה: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית, 2013), עמ' 172; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2011), בעמ' 82). עם זאת, יש להוכיח קשר סיבתי לשימוש ברכב המנועי, כאשר המבחן הקובע על פי החוק לעניין זה הוא מבחן הסיכון, היינו, האם הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון הרלבנטי שהפעילות ברכב יצרה שבגינה ביקש המחוקק להטיל אחריות (ראה: ע"א 6000/93 עזבון המנוח קאוסמה נ' רג'בי, פ"ד נ (3) 661 (1996). במקרים של רעש מרכב שגרם לתאונה, נפסק מחד גיסא כי מקרה של ילד שנפל מחלון ביתו בשל רעש של טרקטורון שעבד בסמוך בהריסת מבנה, אינו בגדר תאונת דרכים (ראה: ע"א 6216/03 ויסאם נסאר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 1.8.2005]). לעומת זאת נפסק, מאידך גיסא, כי אדם שנפגע מהיבהלות סוס עליו רכב, עקב רעש של טרקטורון, הדבר מהווה תאונת דרכים (ראה: ת.א. (י-ם) 763/95 עדרי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [ניתן ביום 2.7.1996]).

בענייננו, גם אילו לא היתה פגיעה פיסית של האופנוע ברכב, קרבתו של האופנוע לתובעת, בין אם שהתה ברכב ובין אם לאו, מצביעה על קשר סיבתי מספיק לצורך הגדרת האירוע כתאונת דרכים. מקל וחומר כך, נוכח הטענה שלא נסתרה כי שהתה ברכב בעת שפגע בו פיסית אופנוע, גם אם פיסית התובעת לא נפגעה בראשה, אלא מרעש הפגיעה או מרעש האופנוע. אשר לעובדות האירוע, אינני נותן משקל רב לעובדה כי באחד מהמסמכים הרפואיים נרשמה בטעות המילה טרקטור, וזאת נוכח העובדה שבמסמך הרפואי הראשון לאחר התאונה: מסמך מרפאת חיאת שניתן ביום האירוע עצמו נרשם: "חבלה בראש לדבריה לאחר פגיעת אופנוע ברכב בו נסעה לפני חצי שעה טרם קבלתה".

לפיכך אני קובע כי שאלת היות הארוע תאונת דרכים הוכחה, ולצורך כך אינני נזקק למסמכי הנזק לרכב עצמו.

ב. שאלת הנזק: 

עיינתי בטענות הצדדים, כפי שהועלו עוד בתחשיבי הנזק מטעם הצדדים. התובעת טוענת לנזק המגיע כדי 102,000 ₪. הנתבעת, לעומת זאת טוענת לנזק של 500 ₪. עיינתי בתצהירים מטעם התובעת ובמסמכים שצורפו, ואני סבור כי הנזק הנתבע מופרז. מן הצד האחר גם הנתבעת המעיטה מדי בסכום הנזק. עסקינן בתיק בהעדר נכות, אשר התובעת טענה בו לאובדן הכרה בעת התאונה, אך מעבר לכך למעט מספר מסמכים רפואיים בודדים, לא צורף דבר. מהחומר שצורף, ניתן להסיק כי התובעת ביקרה מספר פעמים בודדות בקופת חולים וככל הנראה סבלה מחבלה כלשהי בצד ימין בפנים ותקופה מסויימת מטנטון באוזניים. אין בדעתי להתייחס לירידה בשמיעה שכן לא נטען לנכות, ולא התבקש מינוי מומחה בתחום הא.א.ג. נראה גם כי תקופות אי הכושר שניתנו לתובעת מופרזות בנסיבות העניין.

בשורה התחתונה נראה תיק זה מסוג התיקים בו יש ליתן פיצוי בדרך של סכום גלובלי כולל. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום את הסך של 6,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ואגרה.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ח, 06 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.