ת"א 12526-02-09 שתייוי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

לפני תביעת פיצויים בגין נזק שנגרם לתובע, לטענתו, עקב רשלנות הנתבעת בביצוע צו חיפוש ותפיסה של סחורה שהוחזקה במחסניו, בעקבות תלונה שהוגשה על-ידי אדם שלישי בדבר גניבת הסחורה.

רקע :

1.הסחורה העומדת במוקד התביעה הינה 799 גלילי בד שמשקלם כ- 14 טון (להלן – הבדים או הסחורה).

2.ביום 30.06.08 הגיש אברהם והבה (להלן – אברהם) תלונה למשטרה בגין גניבת בדים בשווי 47,000 ש"ח. התלונה הוגשה בשמו של אחד בשם קאדר חאפז ארקיק (להלן – חאפז), תושב עזה.

3.לפי הנטען, חאפז רכש את גלילי הבד נשוא התלונה מחברת אקשטין שווק (1995) בע"מ (להלן – חברת אקשטיין) עבור סך של 47,000 ₪. הגלילים הנ"ל הועמסו ביום 20.05.08 על משאית לצורך הובלתם והעברתם לעזה, אולם המשאית לא הגיעה ליעדה והסחורה נעלמה. מאחר וחאפז תושב עזה ואינו מורשה להיכנס לישראל, אברהם הגיש את התלונה בשמו.

4.ביום 16.07.08 נתן בית משפט השלום בנצרת לפי בקשת המשטרה, צו חיפוש ותפיסה בכתובת עסקו של התובע בנצרת (להלן – הצו). ברקע הדברים עמד מידע שנמסר למשטרה על-ידי אדם בשם מאזן שוויש, מכרו של חאפז (להלן – שוויש), לפיו הסחורה מצויה במחסני התובע. בסמוך למתן הצו חתם אברהם – מגיש התלונה, על התחייבות שלא לעשות שימוש או לגרום נזק לסחורה ולהציגה בפני כל רשות שתבקש זאת וכן להיות אחראי לכל סעד שיידרש על ידי מחזיקי הרכוש והטוענים לכך.

5.ביום 17.07.08 ביצעה המשטרה חיפוש במחסני התובע. בזמן החיפוש נכחו במקום התובע ושוויש. למקום הגיעו משאיות בבעלות עבדאלמג'ד סלימאן (להלן -  סלימאן), אשר הוזמנו מטעמו של חאפז לצורך הובלת הסחורה.

6.הסחורה שנמצאה במחסני התובע נתפסה מכוח הצו. במעמד הנוכחים – התובע מצד אחד ושוויש מצד שני, ובמעורבות המשטרה, הוסכם כי הסחורה תוחזק בינתיים אצל סלימאן, והצדדים חתמו על מסמך המעגן הסכמתם (נספח ח' לתצהיר אברהם), וסלימאן נתן אף הוא הסכמתו לכך (נ/4).

7.לטענת התובע, ביום 22.07.08 הוא הגיש בקשה להחזרת תפוס לבית משפט השלום בנצרת בתיק ה"ת 9839-07-08. יצויין כי הבקשה עצמה לא צורפה לכתב התביעה או לתצהירים.

8.לפי הנטען, ביום 23.7.08 הגיש עו"ד ניר זאב שמו של אברהם, ובעקבות פניה של שוויש אליו, בקשה לבית המשפט לשינוי מקום אחסון התפוס (נספח א' לתצהיר סלימאן). יצויין כי העתק הבקשה הוצגה איננו נושא תאריך או מספר הליך. בבקשה התבקשה העברת הסחורה למחסנים ליד מעבר סופה, בנימוק שאחסונה בידי סלימאן כרוך בעלות גבוהה. לבקשה צורף מסמך מיום 23.07.08 הנושא כותרת "הסכמה בכפוף להתחייבות" החתום על ידי רפ"ק ברוך אריה ממשטרת ישראל, בו צוין בין היתר כי: "אין התנגדות שהסחורה תישמר במקום אחר המוסכם ע"י הצדדים" וכי "אין נקיטת עמדה כזו או אחרת לענין הבעלות מטעם המשטרה". עוד צוין כי ההסכמה כפופה לתנאים עליהם חתם המבקש במעמד תפיסת הרכוש וכי על המבקש להתחייב בפני בית המשפט להיות אחראי לכל נזק שיגרם לסחורה. לא הוגשו ראיות כלשהן באשר לגורל הבקשה הנ"ל, ככל שאכן הוגשה לבהמ"ש, ואיזו החלטה ניתנה בה.

9.בימים 24.07.08 ו- 27.07.08 הועברה הסחורה על-ידי סלימאן למחסנים הממוקמים בקיבוץ מגן באזור מחסום סופה (נספח ב' לתצהיר סלימאן).

10.ביום 04.08.2008 התקיים דיון ראשון בבית משפט השלום בבקשת התובע להחזרת התפוס. הנתבעת לא הופיעה לדיון והדיון נדחה ליום 10.08.2008. ביום 10.08.2008 התקיים דיון נוסף בפני כבוד השופט חנא סבאג שגם אליו לא הופיעה הנתבעת ואף לא הגיבה לבקשה. ומשום כך הורה בית המשפט על השבת התפוס לידי התובע (העתקי ההחלטות צורפו לכתב התביעה).

11.כאמור לעיל, הסחורה הועברה למחסנים בסמוך למעבר סופה. שוויש בתצהירו ציין כי נאמר לו על-ידי חאפז כי חלק מהסחורה הועבר אליו לרצועת עזה וחלק נותר במחסנים בשטח ישראל. מעבר לעדות שמועה כללית זו, לא הובאו ראיות כלשהן באשר לסחורה וקורותיה מאז הועברה ע"י סולימאן דרומה, וגורלה נותר בגדר תעלומה בהליך זה.

12.תיק המשטרה נסגר בהמשך מבלי שהוגש כתב אישום.

הצדדים להליך:

13.התובע הגיש תביעה נגד המשטרה, בטענה כי נהגה ברשלנות באופן שגרם לו נזק שביטויו ערך הסחורה ונזקים נוספים.