ת"א 12465-12-16

בפני בקשה של הנתבעים להתעלם מ"שאלון" שנשלח ע"י ב"כ התובעת למשרד ב"כ הנתבעות אשר כולל שאלות מלעיגות המכוונות לב"כ הנתבעות באופן אישי. "שאלון" זה נשלח ע"י ב"כ התובעת, ואף הופץ על ידה בפייסבוק על מנת לשים ללעג את עורכי הדין של הנתבעות. עוד מבקש ב"כ הנתבעות בבקשתו לחייב את ב"כ התובעת בהוצאות אישיות.

סבור הייתי כי ב"כ התובעת תנצל את ההזדמנות שנתתי לה להגיב לבקשה, להתנצל ולהכות על חטא, על משלוח "השאלון" והפצתו בפורום נרחב, תוך ביזויים של ב"כ הנתבעות. התנצלות לא ראיתי בתגובתה, אלא טענה כי עסקינן בעניין "חברי", תוך המשך תקיפתו של ב"כ הנתבעות על משלוח השאלון ששלח לתובעת. כל שהיה בידי ב"כ התובעת לומר הינו כי תגובתה היתה איוולת, היינו נעשתה שלא בחכמה, אף טרחה לציין כי שלחה את תגובתה ללשכת עורכי הדין, תוך ציון תפקידו של ב"כ הנתבעות בלשכה.

גישה זו של ב"כ התובעת אינה התנצלות בעיני אלא תגובה מתריסה, והדבר אף מעצים את ההתנהגות הפסולה בה נקטה. אין בדעתי להתייחס לשאלה האם חלק מהשאלון ששלח משרד ב"כ הנתבעות רלבנטי אם לאו. משלא הוגשה בקשה בעניין זה, העניין אינו רלבנטי. תהיינה אשר תהיינה הטענות באשר לשאלון, אין הדבר משמש הצדקה כלשהי לביזויים של ב"כ הנתבעת, אשר כל "חטאם" היה משלוח שאלון סטנדרטי הנשלח בתביעות נזיקין. משלוח השאלון הנגדי ע"י ב"כ התובעת ופרסומו ברבים הינו מעשה חמור ביותר ונוגד לכאורה את חובתו של עורך דין לפי כלל 23 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.

בנסיבות האמורות, יתעלמו הנתבעות כמובן "מהשאלון" שנשלח, ואני מחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת הנתבעות בסך 2,000 ₪. טוענת ב"כ התובעת, מדוע יש להעניש את מרשתה, בשל איוולתה היא, או שמא נאמר בלשון הפסוק "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?" (במדבר טז, כ). התשובה הינה כי בית המשפט יכול לחייב בעל דין על התנהלות פסולה במהלך המשפט (ראה: ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ' סיעת יש עתיד לביאליק, פ"ד ס (1) 391 (2005); ובמקרים שמועלות השמצות זהו מקרה מתאים להטלת הוצאות (בע"מ 6641/06 פלוני נ' פלוני ואח' [ניתן ביום 29.9.2006]), השווה גם: House of Haynes (Restaurant) Ltd. v. Snook, 1995 CanLII 9864 (NL CA). נכון הוא כי בית המשפט מוסמך אף לחייב את עורכת הדין בהוצאות אישיות, וזאת על פי סמכותו הטבועה, על מנת להרתיע מהתנהגות פסולה (בע"מ 3778/12 גלפנבויים נ' מדינת ישראל, [ניתן ביום 29.9.2014, והאסמכתאות המובאות שם]. אינני נוהג בדרך כלל לעשות כן, ואני יוצא מנקודת הנחה כי משיחוייב הלקוח בהוצאות יש להניח שיברר מהותן מול עורך דינו. עם זאת אודה כי במקרה הנוכחי התלבטתי האם אין מקום לחייב כאמור, אך בסופו של דבר החלטתי להימנע מכך. עם זאת, נוכח טענת ב"כ התובעת כי אין להטיל תוצאות איוולתה על התובעת, יש לצפות ממנה, כי תשלם את ההוצאות שנפסקו לחובת מרשתה ולא תחכה לתשלומן על ידי התובעת, שכן במקרה זה, אכן מן הראוי כי הוצאות אלה יוצאו מכיסה ולא מכיס לקוחתה (השווה: ע"א 6185/00‏ עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פ''ד נו (1) 366(2001)).

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: