בנק לאומי נ' רובין ואח'

1.התובע (להלן: הבנק) הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד בני זוג בגין אי-פירעון הלוואה שניתנה להם והפרה של הסכם לפריסת חוב. טיעוני ההגנה של הנתבעים כנגד חיובם בתשלום פיגורי ההלוואה ויתרת סכום ההלוואה והחוב הם שעומדים במוקד פסק דין זה. 

התביעה וטענות ההגנה

2.ביום 7.2.2013 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בגין חובותיהם בסך 68,316 ₪, נכון ליום 31.1.2013, כמפורט להלן:

*יתרת חובה בחשבונם 701042/83 (להלן: החשבון) - 76 ₪;

*יתרת פיגורים בהחזרי הלוואה מיום 27.6.2012 - 4,628 ₪;

*יתרת ההלוואה המשוערכת - 63,612 ₪

3.בבקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים הועלו טענות ההגנה הבאות:

(א)צירופו של נתבע מס' 2 (להלן: הנתבע) ביום 27.5.2010 כבעלים נוספים לחשבון, אותו פתחה הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) בשנות התשעים של המאה הקודמת, נעשה בניגוד לרצונו, ותוך הטעייה, באמתלה של הפקידה סטלה לפיה על-פי חוק יש לצרף את הנתבע כבעלים נוספים מאחר ובאותו חשבון מופקדת החל משנת 2006 משכורתו החודשית.

(ב)במועד צירופו של הנתבע לחשבון, חייב הבנק את הנתבעים ליטול הלוואה בסך 70,000 ₪ ל-74 חודשים, כגובה חובותיהם לבנק באותו מועד (להלן: ההלוואה הראשונה). משלא עמדו הנתבעים בהחזרי ההלוואה הראשונה, דרש מהם הבנק בחודש יוני 2012 לסלק את הפיגורים על-ידי הפקדת 7,000 ₪ במזומן ונטילת הלוואה נוספת בסך 74,000 ₪ (להלן: ההלוואה השנייה). מאחר והבנק הבהיר לנתבעים, שלא היו מעוניינים ליטול את ההלוואה השנייה, כי אם לא ייעשו כן יינקטו נגדם הליכי הוצאה לפועל, הם נאלצו - בניגוד לרצונם - לחתום על הסכם ההלוואה השנייה וליטול הלוואה נוספת בשוק האפור לצורך קיום דרישת הבנק להפקדת 7,000 ₪ במזומן.

(ג)כ-55,000 ₪ מסכום ההלוואה השנייה נועדו לפירעון ההלוואה הראשונה, וכ-20,000 ₪ הנוספים שימשו לכיסוי חריגת האשראי, על אף שמסגרת האשראי שהייתה קיימת בחשבון הוגבלה ל-10,000 ₪. מתן אשראי על-ידי הבנק בסכום העולה על גובה מסגרת האשראי מהווה התרשלות מצידו.

(ד)הבנק הכשיל את סילוק ההלוואה השניה בעת שהנתבעים ביקשו ליטול הלוואה מבנק יהב לצורך כיסוי ההלוואה השנייה, כאשר בחודש אוגוסט 2012 הוא פרסם בחברת BDI, המפיצה דו"חות נתוני אשראי, הערה בדבר חובם על אף שהם עמדו בתשלום החזרי ההלוואה, וגרם לבנק יהב לחזור בו מרצונו להעניק להם הלוואה.