ת"א 12378-11-14 נתנזון ואח' נ' י' ואח'

רקע

1.המבקשים הגישו בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכס המצוי בבעלות המשיבה 2 והמשיב 1, וצו זמני זה אכן ניתן למבקשים כהוראת בית המשפט מיום 6/11/14. כנגד הצו הגישה המשיבה 2 בקשה לביטולו, ולפיכך נערך דיון, במעמד הצדדים בפניי, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעמם.

טענות הצדדים בתמצית

2.בבקשה להטלת העיקול הזמני, טענו המבקשים כי הבקשה נסמכת על קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה, ולפיה המשיבים ו/או מי מהם הציגו עצמם כמשווקים/מוכרים/מתווכים בעסקאות נדל"ן של דירות ממנהל מקרקעי ישראל ובדרך של תרמית ועוקץ הוציאו מהמבקשים כספים בסכומים אדירים. כמו כן, נטען, כי הבקשה מבוססת על קיומו של חשש סביר על בסיס ראיות מהימנות שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ולנוכח מעשה המרמה יבריחו המשיבים את נכסיהם וכספים לחשבונות בחו"ל.

3.לטענת המשיבה 2, אין למשיב 1 כל זכויות בנכס המשמש כדירת מגוריהם, שכן אלו הועברו למבקשת לפי פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה עוד בשנת 2006, שנים לפני קרות האירועים נשוא התביעה, אולם בשל טעמים כלכליים וטכניים לא הועברו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. לטענתה, לא היתה היא מעורבת בשום צורה ואופן באיזה מהמעשים והמחדלים המתוארים בכתב התביעה ומשכך אין לה כל חבות או אחריות למעשים אלו ואף לא קיבלה היא כל תשלום או סכום כסף בעדם. אף מהנספחים שצורפו לבקשה לא עולה כל עילה לתביעה כנגד המשיבה והבקשה לצו העיקול הוגשה בהעדר יריבות ובחוסר תום לב. כמו כן, נטען, כי המבקשים לא הביאו ראיות להכבדה על ביצוע פסק הדין או חשש להברחת נכסים.

למשיבה אף טענה מקדמית, לפיה ביטול צו העיקול נדרש אף מן הטעם שזה פקע לאור אי המצאת כתב הערבות לידי המשיבה כפי החלטת בית המשפט והוראת תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

4.בתגובתם, חזרו המבקשים על טענותיהם ולפיהן המדובר בקנוניה לה שותפים המשיבים כבני זוג יחד עם יתר הנתבעים, וכי אלו ביצעו תרמית מתמשכת כלפי ציבור רחב והולכתו שולל להניח כי אלו עוסקים בשיווק ומכירת דירות של מינהל מקרקעי ישראל ו/או המדינה במחירים אטרקטיביים ובדרך זו הוציאו כספים במרמה מידי אותו ציבור תוך מסירת מסמכים מזויפים. המרמה והקנוניה התנהלה מתוך ביתם של המשיבים ומסמכי העסקאות היו מרוכזים בשולחן בסלון הבית. המשיבה 2 לקחה חלק פעיל ביותר ברמייה ובהצגת המידע והמסמכים המזויפים והשתתפה באופן פעיל בחלק מהפגישות ומסרה בידי מי מהתובעים מסמכים מזויפים הנוגעים למינהל, ואלו מעמידים ראיה שיש בה די והותר למעורבותה של המשיבה 2. לנוכח מעשה המרמה והתרמית שביצעו המשיבים קיים חשש כבד כי המשיבים יבריחו את הנכס היחיד שבבעלותם- המשמש כבית מגוריהם, ושאי מתן צו העיקול יסכל את ביצוע פסק הדין. לטענתם, המציאו הם לידי המשיבים, במעטפות סגורות, את מלוא המסמכים, לרבות כתב תביעה, הבקשה לעיקול זמני על תצהירה ונספחיה, ההחלטה בדבר מתן הצו, ההתחייבות העצמית וערבות צד ג'.

דיון והכרעה

5.ראשית, מצאתי להידרש לטענה המקדמית באשר לאי המצאת הערבויות שנדרשו כתנאי לכניסת צו העיקול לתוקף. אמנם, בעניין זה לא נחקרו המצהירים, ודי בכך כדי שלא לקבל את הטענה, אולם, אף מעבר לכך, לא מצאתי בטענת המשיבה 2 כל ראיה לאמיתותה בעוד שטענת המבקשים כי הצו על נספחיו הומצא במעטפה סגורה לידי המשיבה 2 לא הוכחש. לפיכך, ובאין כל ראיה לסתור המצאת הצו על נספחיו לידי המשיבה 2, אין מקום לקבל את הטענה בדבר אי המצאת הערבויות שצורפו לתיק, ובוודאי שלא להביא לפקיעת הצו הזמני כפי הוראת תקנה 370(3) לתקנות. שנית, על אף טענות המשיבה, לא מצאתי כל מקום לדון במסגרת בקשה זו בזכויות הבעלות בנכס שעוקל אל מול זכויות הבעלות של המשיב 1, שכן אין זה מסמכותי להכריע בעניין ועל המשיבה לפנות בעניין לערכאות מתאימות בכדי שטענותיה אלה ימוצו כדין. יתר על כן, טענות המשיב 1 אינן מצויות ולא נקבעו לדיון בפניי, ולפיכך, אין מקום אלא לדון בתוקפו החוקי של צו העיקול שהוטל על הזכויות הרשומות על שמה של המשיבה 2 בנכס בלבד.

שלישית, מעבר לטענות מקדמיות אלו, יש לבחון את הטענות המהותיות באשר לעמידת המבקשים בתנאים שנקבעו בתקנות לצורך מתן צו העיקול, להם נדרשו הצדדים באריכות רבה במסגרת כתבי טענותיהם ובמסגרת חקירתם הנגדית. במועד הדיון בבקשה בנוכחות בעלי הדין תידון הבקשה לצו העיקול הזמני כאילו לא ניתן הצו הזמני במעמד צד אחד, ועל כן, מוטל עול ההוכחה על התובע – הוא המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית (ראו לעניין זה: רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789).