ת"א 12339-01-14 סגל ואח' נ' עיריית עכו ואח'

בקשה המוגשת לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח משולב], בגדרה עותר הצד השלישי להכיר בחסינותו כעובד ציבור ולדחות את הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת נגדו.

1. ענייננו בתביעה כספית ע"ס של 500,000 ₪ שהגישה התובעת, ד"ר לארכיטקטורה ובניין ערים מהנדסת ואדריכלית במקצועה, נגד עיריית עכו בעילה נזיקית ובעילה של הפרת הסכם עבודה שנחתם עימה לתכנון פארק הנופלים בעכו, פארק שהוקם לזכר תושבי עכו שנספו במלחמת לבנון השנייה. בתביעה נטען, בין היתר, כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק זכויות יוצרים בכך שייחסה את תכנון הפארק ועיצובו למר ישראל בן עזרא שכיהן בזמנים הרלוונטיים לתביעה כיועץ ראש העיר בעיריית עכו והיה אחראי על הקמת הפארק.

2. עם הגשת כתב הגנה בתיק הגישה הנתבעת, עיריית עכו, הודעת צד ג' נגד מר בן עזרא, המבקש (להלן: "המבקש"), בה נטען כי היא זכאית ממנו לשיפוי או פיצוי מלאים, ככל שתימצא חייבת כלפי התובעת. לטענתה, הנזקים וההפסדים הנתבעים, ככל שנגרמו, הם תוצאה של התנהלות מר בן עזרא שכשל בפעולותיו, פעל ללא הרשאה, ברשלנות ובחריגה מסמכות.

   בהודעה נטען כי חבותה של הנתבעת, מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין, כמעבידתו של מר בן עזרא לא חלה על פעולותיו כיוון שאלה בוצעו ללא הרשאה או אשרור שלה ומכאן שאם תחוייב, זכאית היא לשיפוי ממנו בהתאם לסע' 7ו לפקודה.

    

    

   טענות הצדדים בתמצית

3. המבקש טען כי הוא זכאי לחסינות הקבועה בסעיף 7א לפקודת הנזיקין, שכן המעשים המיוחסים לו בתביעה ובהודעה לצד שלישי, נעשו במסגרת תפקידו השלטוני כעוזר ראש העיר. המבקש שלל כל התרשלות במעשיו או חריגה מהרשאה שניתנה לו מכוח הסכם ההתקשרות בין העירייה לתובעת וטען שפעולותיו נעשו בתיאום ואישור ראש העיר עכו. לטענתו, הוא לא היה צד לפרסומים שצורפו לתביעה והכחיש שהציג את עצמו כבעל יצירה בפרויקט או שייחס לעצמו את עיצוב הפארק כפי שנטען.

   הוא טען כי החסינות המוקנית לו הינה כלפי כולי עלמא והיא מונעת הגשת תביעה נגדו, כולל הודעת צד ג' מטעם העירייה, ובטרם הגשת בקשה זו פנה ליועצת המשפטית של העירייה כדי שזו תגיש בקשה לחסינות מטעם העירייה, אך האחרונה סירבה לכך.

   המבקש עתר לדיון בבקשת החסינות בטרם יחל ההליך, כאשר לשיטתו יש להכריע בה לפי כללי המשפט המנהלי, להורות על דחיית הודעת צד ג' ועל כניסת עיריית עכו כצד ג' תחתיו.

4. העירייה ביקשה לדחות את הבקשה. טענתה הראשונה הינה, אפוא, כי הליך בו הרשות המקומית תובעת עובד שלה (לשעבר) בגין מעשים שעשה ואשר הובילו לנזקים הנתבעים, אינו מאפשר ואינו מתאים לבקשה להכרה בחסינותו של עובד הציבור, שכן המשמעות של הכרה בחסינותו של עובד ציבור הינה שהרשות הציבורית תיכנס בנעליו כנתבעת תחתיו, ולא יעלה על הדעת כי עיריית עכו תיכנס בנעליו של המבקש ותנהל את התביעה/הודעת צד ג' נגד עצמה.

   לחילופין נטען כי, המבקש לא הוכיח את תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א לפקודה וכי תפקידו בפרויקט נשוא התביעה לא היה תפקיד שלטוני. בכל מקרה, כך טענה הנתבעת, ואף אם ייקבע שמתקיימים התנאים לחסינות, עדיין יש להותיר את ההודעה על כנה וזאת נוכח הוראת סעיף 7ו (א) (2) לפקודה, מכוחה זכאית הרשות המקומית לשיפוי מעובד שפעל בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור.

5. בתשובה לתגובה טען המבקש, בין היתר, כי גם אם לעירייה זכות תביעה בגין מעשיו, עומדת בפניה הדרך להגיש תביעה נפרדת נגדו והוראת סעיף 7ו מאיינת הגשת הודעת צד ג'. כן טען כי אין בסיס לטענה של הנתבעת, לפיה סעיף 7ו לפקודת הנזיקין גובר על סעיף 7א.