ת"א 1233-02-08 יוסף נ' צרור ואח'

1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כנטען, בתאונה מיום 12/11/02 (להלן: "התאונה" או "האירוע"), כאשר בשעה 20:00 לערך, הגיע הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") כשהוא נוהג ברכב מסחרי מ"ר 68-459-15 מסוג סקניה (להלן: "הרכב"/ "המשאית"), למחסנים של מעסיק התובע, בכפר מגאר, על-מנת לפרוק סחורה והכנסתה למחסנים. הנתבע תמרן הרכב, על-מנת להגיע קרוב ככל שניתן למחסנים, ואולם כבל של בזק הפריע להתקדמות הרכב, קרוב ככל שניתן למחסן. התובע עלה על ארגז הרכב, בגובה של יותר מ-4 מטרים, והזיז את כבל בזק על מנת לאפשר לרכב להתקרב למחסנים. אולם תוך כדי ירידתו מגג הארגז, החליק התובע, נפל ארצה ונפגע בגופו.

2. התובע מבקש לקבוע, כי הוא נפגע בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן : "החוק").

3. ביום 28/2/2012, ב"כ התובע הודיע, בין היתר, כי הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין פגיעתו, נשוא תיק דנא. בדיון שהתקיים בפניי ביום 10/3/2014, טען ב"כ התובע, כי התובע לא קיבל כל קצבה, היות והתביעה הוגשה בשיהוי, וערעור שהגיש לבית-הדין לעבודה נדחה.

4. הנתבעים טענו להגנתם, כי התאונה לא אירעה כלל, ולחילופין אירעה בנסיבות השונות מאילו הנטענות בכתב התביעה, ושאינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, כאשר התובע נפל, אם בכלל, במהלך פריקה, שאינה בגדר שימוש ברכב כהגדרת החוק, ולא כמתואר בכתב התביעה.

5. לבקשת ב"כ פיצלתי את הדיון, כך שתחילה נדונה שאלת החבות. התקיימו מספר ישיבות הוכחות, בהן נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא, מר עבאס סיתאוי, יועץ המס אשר ניהל את חשבונות אחי התובע (להלן: "עבאס"), מר חיכמת יוסף (עראידה), אחיו ומעבידו של התובע (להלן: "חיכמת"), ומר נדים קטיש, גיסו של התובע (להלן: "נדים"). מטעם הנתבע 1, העיד הוא בעצמו, וזאת לבקשת התובע. מטעם ההגנה העיד מר סמיר חוסין, גיסו של התובע שהוא גם בן דודה שלו (להלן: "סמיר"). ב"כ הנתבעים ויתר על עדות מר עאטף חוסין, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

נסיבות התאונה:

6.לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בסיכומים ובמכלול החומר המצוי בתיק, מצאתי לנכון ליתן אמון בגרסת התובע ועדיו לגבי נסיבות התאונה. ההתרשמות מהתובע ועדיו הייתה חיובית, וגם אם פה ושם נמצאו סתירות בין עדות התובע לבין גרסת עדיו, הרי שאינן מהותיות או יורדות לשורשו של עניין, וממכלול עדויותיהם הגעתי למסקנה, כי התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, וכי הוא לא נפגע כטענת הנתבעים עת ניסה לפתוח את הקונטיינר/דלתותיו לצורך פריקת הסחורה שבו.

7. בכתב התביעה תואר אירוע התאונה, כדלקמן:

"4. ביום 12.11.02 בשעה 20:00 לערך, הגיע הנתבע מס' 1 כשהוא נוהג ברכב, למחסנים של מעסיקו של התובע, בכפר מגאר, על מנת לפרוק סחורה והכנסתה למחסנים. הנתבע מס' 1 תמרן את הרכב, על מנת להגיע קרוב ככל שניתן למחסנים, ואולם כבל של בזק הפריע להתקדמות הרכב, קרוב ככל שניתן למחסן.

5. התובע עלה על ארגז הרכב, בגובה של יותר מ 4 מטרים, והזיז את כבל בזק על מנת לאפשר לרכב להתקרב למחסנים כאמור. ואולם, תוך כדי ירידתו מגג הארגז, החליק התובע, נפל ארצה ונפגע בגופו כפי שיפורט להלן...".

בחקירתו הראשית, תיאר התובע את נסיבות התאונה, כדלקמן: