ת"א 1230-04-12,ת"א 44707-12-12

1. ביום 1.4.12 הגישה התובעת תביעת רשלנות בטיפול שיניים נגד המשיב 1. ביום 23.12.12, הגישה התובעת תביעה נפרדת נגד המשיבים 2 - 3 שלטענתה, העסיקו את המשיב 1 או שהיו שותפיו בקליניקה. שתי התביעות הוגשו בידי ב"כ שמונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי ללא חוות דעת רפואית. התובעת מבקשת לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130. היא מסתמכת על ברע"א 1358/12, שלפיה, עליה להראות נסיבות אובייקטיביות כבדות משקל המונעות ממנה להגיש את חוות הדעת וגם שלתביעתה סיכוי של ממש. המבקשת טוענת כי אין ידה משגת את מימון חוות הדעת, היא אישה מבוגרת שמתקיימת מקצבת זקנה ומהשלמת הכנסה בכך כולל של 2,690 ₪ ממנה מקוזזים דמי שכירות בשיעור 2,600 ₪. בפועל היא מתקיימת מהסכומים שילדיה יכולים לגייס מדי חודש. מצב המבקשת נבחן, היא נמצאה זכאית לייצוג בידי הלשכה לסיוע משפטי ואף הופטרה מתשלום אגרה בגין הגשת התביעה. המבקשת טוענת כי יש בחומר הרפואי הגולמי די ראיות כדי לבסס עילה לכאורה ודי בכך. היא מציעה שמימון מומחה בית המשפט יוטל בינתיים על הנתבעים.

2. המשיבים טוענים שהתביעה התיישנה וממילא אין לה כל סיכוי. התביעה הוגשה בדצמבר 2012 בגין אירועים שהתרחשו בין השנים 1998-2004. הם טוענים להתיישנות משכבר אך טענתם לא נדונה לאחר שהתובענה נמחקה ממילא. המשיבים טוענים גם שאין בינם לבין התובעת יחסי מטפל/מטופל ושהיא מעולם לא קיבלה מהם כל טיפול. לטעמם, יש לפצל את הדיון כך שטענת ההתיישנות תוכרע קודם, לאחריה תוכרע המחלוקת בדבר השאלה האם המבקשת טופלה אי פעם בידי מי מהמשיבים ורק לאחר מכן תוכרע שאלת הקשר הסיבתי ומידת הנזק ככל שנגרם למבקשת. רק לאחר מענה על כל השאלות הנזכרות לעיל, אפשר יהיה לקבל החלטה בדבר הצורך במינוי מומחה או אז, תתעורר שאלת מימונו. המשיבים מלינים על כי היעתרות לבקשת התובעת תהיה כמו לתת לה את התחמושת להשתמש בה כנגדם. לטענתם, לעתים ניתן להוכיח טענות שברפואה גם ללא הגשת חוות הדעת אם הן עולות ממסמכים גולמיים ויש לאפשר לתובעת למצות אפשרות זו קודם.

3. המבקשת צירפה תדפיס פעולות בחשבון הבנק שלה ולפיו היא מצויה ביתרת חוב של כמעט 4,000₪. מצבה הכלכלי של המבקשת נבחן היטב ועל בסיסו היא קיבלה ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי ושוחרה מתשלום אגרת משפט. דומה שהמבקשת הרימה את הנטל הראשוני להוכיח כי הטיפול שקיבלה עשוי להיות רשלני. המבקשת צירפה לכתב התביעה שלה תכנית טיפולים ערוכה בידי ד"ר רוטרף לשיקום הפה שלה. כמו כן, היא צירפה כתב הפניה מיום 3.2.09 חתומה בידיו וזה לשונו "מהצילומים עולה כי תכנית הטיפול שבוצעה היתה שגויה, לא התייחסה לנסיגת החניכיים ונדונה לכשלון עקב חלוקת עמודים לא מאוזנת". לא מיותר לציין שהלשכה לסיוע משפטי אמורה לבדוק את סיכויי התביעה ואינה מעניקה ייצוג למי שלדעתה סיכוי תביעתו קלושים. המשיבים טוענים שמעולם לא טיפלו במבקשת אולם בכתב ההגנה שהוגש בת"א 1230-04-12 מפורטים כל שלבי הטיפול שעברה המבקשת בידי המשיב לרבות ביקור של המבקשת במרפאת המשיב לפחות בימים 25.10.10 ו- 26.10.10. היחסים בין המשיבים השונים טרם הובררו בשלב דיוני זה ואין בסיס לקבוע כי אין אפשרות שיתברר כי לתובעת עילת תביעה נגדם. בשלב זה גם אין אפשרות לברר את טענת ההתיישנות. בטרם הוגשו חוות-דעת לא הונח הבסיס העובדתי – ראייתי, להעריך אילו טענות משפטיות רלבנטיות לפרשה זו ומאיזו נקודת זמן יש למדוד את תחילת מרוץ ההתיישנות.

4. לאור זאת מצאתי לקבל את הבקשה לפטור את התובעת מהגשת חוו"ד רפואית ולמנות מומחה מטעם בית-המשפט. הנתבעים יודיעו תוך 30 יום אם הם רוצים להגיש חוו"ד רפואית מטעמם. לאחר שיגישו את חוות-דעתם, ימנה בית-המשפט מומחה מטעמו והוא יבדוק את התובעת ויחווה דעתו על מצבה תוך התייחסות לחוות-הדעת של הנתבעים. אם לא יודיעו דבר, יניח בית-המשפט שהם ויתרו על זכותם להגיש חוו"ד רפואית מטעמם וימנה את המומחה מטעמו ללא עיכוב נוסף. יובהר, שחוות-הדעת שמבקש בית המשפט לקבל מהמומחה שימנה, אינה "עבור" התובעת ומטעמה אלא מטעם בית-המשפט עצמו. אם רוצים הנתבעים להגיש חוות-דעת מטעמם עליהם להגישה לפני מינוי המומחה מטעם בית-המשפט, כך שגם היא תעמוד לעיונו.

5. ענין אחרון זה מחייב גם מידה של שוויון במימון חוות-הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט. בשים לב ליכולות הכלכליות ולמספר וזהות המעורבים, תמומן הכנת חוות-הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט בחלקים שווים בין הצדדים, דהיינו, כל אחד מבעלי הדין ישא ברבע משכר המומחה. התובעת תתכונן לכך מבעוד מועד.

ת"פ 12.6.15.