ת"א 12287-04-15

התובעת, ילידת 1972, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 5.6.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' משה לוינקופף, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה בתאונה. מחוות הדעת עולה כי בדיקת עמוד שדרה צווארי תקינה לחלוטין. בעמוד שדרה מותני נמצאה הגבלה קלה בטווח התנועה בחלק מהמישורים. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 37 (7) (א) (חלקי) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה גבוהה בשיעור של 5% בלבד ; התובעת נעדרה מהעבודה לעשרה ימים בלבד ; הנתבעת טענה כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה נכות וחלקה על מסקנות המומחה ; הנתבעת הפנתה לעובדה שהתובעת פנתה לטיפול רפואי רק למחרת התאונה, וכי טיפולי הפיסיותראפיה ובדיקות ה CT נעשו זמן רב לאחר התאונה ; הנתבעת טענה כי גם טרם התאנה לא שמרה התובעת על יציבות תעסוקתית ; הנתבעת טענה כי מטפסי 106 עלה כי שכרה של התובעת השביח לאחר התאונה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 10,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 3,000 ₪ מעבר לתקבולי מל"ל.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד – 35,000 ₪ כולל הפרשות סוצ'.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 4,000 ₪.

הסכום המוצע לפשרה עומד איפוא על סך של 52,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.