ת"א 12268-11-13 זליוינסקי נ' פלמן ואח'

1.המבקש, יליד 1931, אשר ביום 13.5.2013 נפגע בתאונת דרכים, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ובקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים האורתופדי, הנוירולוגי והשיקומי.

2.לאחר שמונה מומחה בתחום הנוירולוגי והגיש חוות דעתו, שב המבקש ועתר למינוי מומחה בתחומים האורתופדי והשיקומי. בהחלטתי מיום 7.9.2014 נעתרתי לבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי, וקבעתי כי הבקשה למינוי מומחה שיקומי תידון לאחר שתתקבל חוות הדעת בתחום האורתופדי.

3.משהוגשה ביום 17.11.2014 חוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדי, חודשה הבקשה למינוי מומחה שיקומי, אשר נתקלה בהתנגדות המשיבים. עמדות הצדדים באשר למינוי מומחה רפואי בתחום זה הובעו בצורה מפורטת בבקשות מיום 18.8.2014 ומיום 18.11.2014, בתשובות ובתשובות לתשובות לאותן בקשות, ואף בדיון ביום 12.5.2014 (במסגרת הדיון בבקשה למינוי שלושת המומחים).

4.על טיבו של מומחה שיקום ועל הפרקטיקה המקובלת בעת הגשת בקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי עמדתי בהחלטתי בתיק זה שניתנה ביום 12.5.2014. אחזור ואציין כי על פי הפסיקה, מינויו של מומחה להערכת צרכיו השיקומיים של נפגע יעשה בנסיבות מיוחדות, לאחר שהונחו חוות דעת רפואיות "רגילות", וכאשר (1) הונחה תשתית עובדתית רפואית ממנה ניתן ללמוד על צרכיו השיקומיים של הנפגע; ו-(2) כאשר בית המשפט השתכנע כי ללא מינוי מומחה שיקומי הוא לא יוכל לקבוע את צרכיו השיקומיים והתפקודיים ועלותם.

חוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגי

5.בחוות דעתו מיום 15.8.2014 של ד"ר עאיד מחאג'נה, מנהל מחלקה נוירולוגית בבית החולים בני ציון, צוין כי בתאונת הדרכים נשוא תביעה זו נחבל המבקש בחלקי גוף שונים - ראש, כתף, צלעות, ריאה שמאלית ורגל שמאלית, ואובחן כסובל משברים בגולגולת ומזעזוע מוח קל עם אמנזיה רטרוגרדית. באוקטובר 2013 חלו שינויים חריפים במצבו הקוגניטיבי וביוני 2014 הוא אובחן כסובל מאירוע מוחי. בדיקות דימות במוח העלו קיומם של אוטמים לקונריים, המעידים על הפרעה קוגניטיבית עקב השפעת הגיל והשפעה מינורית של מצב פוסט-חבלת ראש. ד"ר מחאג'נה העריך את נכותו הצמיתה של המבקש בתחום הנוירולוגי בשיעור 10%.

חוות דעת המומחה בתחום האורתופדי

6.בחוות דעתו מיום 12.11.2014 של ד"ר ליאור מרום, מומחה בכירורגיה אורתופדית וניתוחי עמוד השדרה, צוינו תלונותיו של המבקש בעת שנבדק (באוקטובר) - הליכה בעזרת הליכון, קושי בעמידה ללא עזרה, כאבים בכף רגל שמאל ויציאה לעתים אל מחוץ לבית. נקבע כי בעקבות התאונה נשוא התביעה אובחן שבר בעצם הטיביאה (השוקה) ברגל שמאל, אשר קובע במסמר תוך-שלדי שהזדהם בצורת אוסטאומיאליטיס כרונית שהתבטאה בהפרשות מסינוס. בגין פגימה זו נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10%.