פלוני נ' אלרואבי סחר והשקעות בע"מ ואח'

בפניי בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה על סך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 1.

1.התובע, תושב XXX, הגיש תביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה מיום 30.10.13 עת נפל מגובה כ-6 מטרים כאשר הועסק על ידי הנתבעת מס' 1.

2.הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") מבקשת להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה, כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות). לטענתה, הנתבע הינו אזרח זר, ובהתאם לפסק הדין המנחה, ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' saint peter in allicantu, יש מקום לחייב התובע בהפקדת ערובה. לטענתה, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה שכן בהתאם להסכם בין הצדדים, סכסוכים ביניהם ידונו בתחומי הרשות הפלסטינית, ולראייה: התובע קיבל טיפול רפואי ביום האירוע, לכאורה, בבית לחם. היא עצמה, מבוטחת בביטוח חבות מעבידים בחברה הלאומית לביטוח בע"מ אשר אינה חברה הרשומה בישראל, אלא בתחומי הרשות הפלסטינית. הנתבעת מוסיפה וטוענת לנזק ראייתי שכן אינה יכולה לאסוף את תיקו הרפואי של התובע בהתאם לחוק החל בשטחים (ס' 9 לבקשתה). עוד טוענת הנתבעת כי המוסד לביטוח לאומי לא הכירה באירוע כתאונת עבודה ויש בכך כדי ללמד על סיכויי התביעה הקלושים.

3.בתגובתו, טען התובע כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בחוסר תום לב, וכי הטענות בה סתמיות וחסרות בסיס. התובע טוען כי הטיפול הרפואי ניתן לו בבית החולים הדסה עין כרם שבישראל, וממילא אף אם קיבל טיפול רפואי בשטחים אין בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה. באשר לטענה כי המוסד לביטוח לאומי לא הכיר באירוע כתאונת עבודה, טוען התובע כי מדובר בלעג לרש, שכן הנתבעת היא זו שהכשילה הפנייה. התובע טוען כי הפקדת ערובה תחסום את דרכו לערכאות תוך פגיעה בזכויותיו ומבחינה פרוצדורלית, טען כי הבקשה להפקדת ערובה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש.

4.בתשובתה, עמדה הנתבעת על כך שהתובע לא ביסס טענתו לחסרון כיס, וטענה כי חתימתה על טופס בל 250 זויפה. עוד טענה כי מתגובת התובע עולה כי לא שב לעבודתו ועל כן לא יהיה ממי להיפרע ככל שהתביעה תידחה.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובותיה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, אך בחלקה:

אפרט.

תקנה 519 לתקנות קובעת:

519.(א)בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

בפסיקה נדונה הסוגיה רבות ונקבע כי היות תובע תושב חוץ מהווה טעם להטלת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, וכי לעניין זה, יש להתייחס לתושב הרשות הפלסטינאית כאל "תושב חוץ" (ראה בר"ע (י – ם) 3279/98 טאהה אבו חלימה ונביל נסר נ' המאגר הישראלי תק – מח (54) 550, וכן ת.א. 1330/96 עיזבון אחלייל נ' מ"י, טרם פורסם). בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 900, נאמר לעניין מקום מגוריו של התובע, כי אחד משני המקרים העיקריים בהם תוטל ערובה, הוא כאשר התובע אינו תושב ישראל והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו.