ת"א 12201-02-12 סלימאן נ' ג'ואברה

אין מחלוקת כי כתב התביעה נמסר לנתבעת כדין. הנתבעת טוענת כי כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל רשלנותו של בא כוחה הקודם לידיו מסרה את הטיפול בתיק. כן טענה לא חתמה על זיכרון הדברים ולא פגשה את התובע או השמאי מטעמו וכי כל העניין היה בטיפולו של אביה. עוד טענה לאחר התאונה הציע השמאי שבדק את הרכב לאבי הנתבעת למכור את הרכב במצבו הניזוק, ללא תיקון וכי הוא ידאג למצוא קונה פוטנציאלי לרכב. השמאי הוא אשר התקשר עם התובע והכין יחד עמו את זיכרון הדברים. הם שילמו לאביה של הנתבעת את מחיר הרכב על סך של 10,500 ₪ שלא בנוכחות הנתבעת ושלא בהסכמתה. לאחר מכן נודע לה כי הרכב תוקן ונמכר וכי לאחר שנודע לאביה על העיקול שהוטל על הרכב ביקש האב להחזיר את הרכב לרשותו ולהשיב לתובע והשמאי את כספם בחזרה, אך בקשתו זו לא זכתה לכל מענה. בסופו של יום החוב בתיק ההוצל"פ שהטיל את העיקול שולם והעיקול הוסר. 

המשיב התנגד לבקשה וטען אין בהתרשלותו של בא כוחה הקודם של הנתבעת כדי לפטור אותה מאחריות, שכן היא ידעה על הגשת התביעה נגדה ולאחר מכן על פתיחת תיק ההוצל"פ לביצועו ולא עשתה דבר במשך כארבע שנים. על אף התכחשות הנתבעת לחתימה על זיכרון הדברים היא ציינה בבקשתה כי מי שטיפל בעניין מכירת הרכב לאחר התאונה הינו אביה, וכי במועד ביצוע העסקה היא הסמיכה את אביה לפעול במשמה ולא התנגדה לכך בזמן אמת.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

הנתבעת מטילה האחריות לאי הגשת כתב ההגנה והבקשה לביטול פסק הדין במועד על שכמו של בא כוחה הקודם, אשר התרשל לטענתה במילוי תפקידו. אסמכתה על המועד בו פנתה הנתבעת לראשונה לבא כוחה הקודם כדי שיגיש את כתב הגנה והבקשה לביטול פסק הדין לא הוצגה בפני, עוד לא צירפה הנתבעת לבקשתה כל ראיה על כך שהיא או אביה פנו לבא כוחה הקודם על מנת שיזרז הטיפול בעניינה. יחד עם זאת עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע תובע מהנתבעת פיצויים בשל הוצאות ונזקים שנגרמו לו עקב רשלנותה של הנתבעת בכך שלא הסירה את העיקול שהיה מוטל על רכבה ובכך מנעה ממנו להעביר הבעלות בו על שמו או למכורו לצד ג'.

לטענת הנתבעת החוב בגינו הוטל העיקול על הרכב שולם והעיקול הוסר. התובע אף מכר את הרכב לצד ג' ומחירו לא קוזז מסכום התביעה.

יתרה מזו, עיון בזכרון הדברים מעלה כי התובע עיין ברישיון הרכב המקורי ובדק את הרכב, את מצבו החיצוני, הפנימי והמכאני לפני הרכישה ומצא אותו לשביעות רצונו. זאת ועוד, אין לכאורה מחלוקת בין הצדדים כי מי שטיפל בעסקה בשמה של הנתבעת הינו אביה, וכי הוא זה שחתם על זכרון הדברים (ראה תצהירו של האב). כך, שלא ניתן לכאורה לייחס לנתבעת אחריות בנזיקין בגין מעשים שלכאורה היא לא עשתה.

לאור האמור, ולאור העובדה כי על רשלנות הנתבעת או בא כוחה שלא דאגו להגיש כתב ההגנה והבקשה לביטול פסק הדין במועד ניתן להתגבר בפסיקת הוצאות, ובהתחשב בסיכויי ההגנה אני מורה כי בכפוף לתשלום הוצאות לתובע על סך של 2500 ₪ בתוך 30 יום מהיום יבוטל פסק הדין 15.5.2012.

לאר ביצוע התשלום תעתור הנתבעת בבקשה מתאימה.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ז, 15 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.