ת"א 12135-02-11 ע' ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעה כספית. 

הצדדים הסכימו כי הטענה היחידה שישי לדון בה היא טענת התיישנות, היה והיא תדחה בית המשפט יפסוק את הסכום שזכאי לו התובע על פי הפוליסה.

העובדות וטענות הצדדים:

התובע יליד 2.11.1989, היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מבוטח בפוליסה לביטוח תלמידים אצל נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

ביום 24.9.03 נפל התובע במגרש כדורגל הנמצא בתחום שיפוטה של עיריית טמרה כשנתקל בפיגום שהונח במקום לצורך עבודות וכתוצאה מכך נחבל בראשו ונגרם לו שבר בגולגולת, הוא הובהל לבית חולים לגליל מערבי שם החלו בטיפול אך משפרכס והונשם הוא הועבר לבית חולים רמב"ם, שם נותח ואושפז למשך 5 ימים ושוחרר למנוחה של שבועיים בבית.

מומחה מטעמו של התובע, נוירוכירורג, בדק אותו והעריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 10% בגין תסמונת פוסט טראומטית, 30% בגין חוסר בעצמות הגולגולת, 20% בגין פציעת העצב הסופרא- אורביטאלי.

התובע תבע את נתבעת 2 מכוח פקודת הנזיקין וזו שלחה הודעה לצד ג' נגד החברה המבטחת אותה "כלל" צד ג' שלח הודעה לצד ד'. נתבעת 2 וצד ג' הגיעו עם התובע להסדר פשרה ביום 1.7.14 שניתן לו תוקף של פסק דין, ובכך גם נדחית הודעת צד ד'.

התובע, תבע את נתבעת 1 מכוח הוראות הפוליסה לתאונות אישיות.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התביעה התיישנה מאחר ותקופת ההתיישנות בתביעות לפי חוק חוזה ביטוח מתיישנות תוך 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, דהיינו ממועד קרות התאונה, ובשילוב סעיף 10 לחוק ההתיישנות, יש למנות 3 שנים מיום הגיעו של התובע לגיל הבגרות, דהיינו 3 שנים מיום 2.11.2007. מכאן שהתביעה היתה צריכה להיות מוגשת עד ליום 2.11.2010, אולם משהוגשה לאחר מועד זה דינה להידחות.