ת"א 12100-09 עאוני נ' אל עראף

לפניי תביעה כספית בה עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו סכום שניתן לנתבע, לפי הטענה, כהלוואה אישית. טענת הנתבע היא, בתמצית, כי הכספים שנמסרו לידיו על ידי התובע – ששיעורם נמוך מן הנטען על ידי התובע – לא ניתנו לו כהלוואה אישית אלא על חשבון סכומים שהתובע נדרש להעמיד לשתי חברות שהוקמו על ידי הצדדים הן כהון עצמי והן לכיסוי הפסדים שנוצרו.

התביעה הוגשה לכתחילה בסדר דין מקוצר. לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן (החלטת כבוד הרשם ב' שלו מיום 17.7.12) הובאה התביעה לפני כבוד השופטת מ' אביב, וביום 3.5.14 בשל יציאתה לשבתון ממושך הועברה התביעה לטיפולי.

בין התובע לנתבע היה בזמנים שונים שיתוף פעולה עסקי, וזאת במסגרת שתי חברות שייסדו השניים ברשות הפלסטינית.

טענת התובע היא כי ביום 19.5.09 נתן לנתבע הלוואה אישית בסך של 33,550 דולר אותה התחייב הנתבע להשיב בתוך חודשיים ימים (ס' 3-4 לתצהיר התובע).

תביעת התובע נסמכת, בעיקרם של דברים, על מסמך שכותרתו "הודאה והתחייבות" אותו ערך הנתבע ושעליו חתם (להלן: "מסמך ההתחייבות"). המסמך נערך בשפה הערבית. בתרגום לעברית זו לשונו:

" הודאה והתחייבות

אני החתום מטה עמאד פהמי אלעארף [הנתבע – ד.ג] תושב ירושלים אני מודה בזה כי קיבלתי (חוב אישי) ממר עאוני מנצור מנצרת [התובע – ד.ג] סכום בסך 33,550 דולר (שלושים ושלוש וחמש מאות וחמישים דולר) ואני מתחייב להחזיר את הסכום הזה במלואו למר עאוני מנצור תוך תקופה מקסימאלית של חודשיים מהיום ובמידה ואני מאחר אני פוטר את מר עאוני מנצור מפנייה לערכאות וביכולתו להשתמש בהתחייבות זו באופן ישיר אצל לשכת ההוצאה לפועל למימוש התחייבות זו עד לקבלת מלוא הסכום ממני.