ת"א 12003-08-14 צוקר ואח' נ' בירן

ביום 14.7.15 ניתנה על ידי החלטה בבקשה לצו גילוי מסמכים כללי וספציפי ועיון במסמכים המשתרעת על פני 16 עמודים וזאת בעקבות הפער הגדול שבין הצדדים ולו לעניין ההליכים המקדמיים.

בהמשך, ניתנה באותו יום, החלטה נוספת להגשת תצהירי עדות ראשית וקדם משפט על יסוד התצהירים ליום 10.12.15. לאור החשש שהצדדים לא יספיקו להגיש את התצהירים עד לישיבה הוריתי כי ימי הפגרה ייספרו הן לעניין ההליכים המקדמיים והן לעניין המועד להגשת התצהירים.

בעקבות זאת הגיש הנתבע בקשה לפיה עליו לצאת לחתונה באיטליה (אשר נדחתה למועד שבפגרה) עם בני משפחתו ולאירוע נוסף באיטליה, הענקת תואר "חסידי אומות העולם" ליורשיה של משפחה נוצרית שהצילה קרובי משפחה של אשת ב"כ המבקש בתקופת השואה; כי במשרדו 3 עורכי דין בלבד, הוא, אשתו (שאחיה הוא החתן) וכן עורכת דין נוספת המצויה בחופשת לידה ולכן הוא מבקש שלא להביא את ימי הפגרה במניין הימים.

המבקש צירף כרטיס טיסה ליום 17.7.15 וחזרה ביום 16.8.15 (אשר הוזמנו ושולמו עוד ביום 28.1.15), הזמנה לחתונה והזמנה לטכס.

המשיבים הודיעו כי הם מתנגדים בתוקף לבקשה. לטענתם המבקש עשה דין עצמו ולא פעל לגילוי המסמכים נשוא ההחלטה שמיום 14.7.15. המשיבים מפנים לפסק דין של בית המשפט העליון בב"ש 263/78 אלדר נ' נחום פ"ד לב(3) 751 (22.11.1978) לפיה חובתו של עו"ד לדאוג לפעולה סדירה של משרדו גם בתקופת הפגרה וגם בתקופת העדרו מן הארץ וכי אם הוא בוחר לסגור את משרדו, אין לו אלא להלין על עצמו.

כן מפנה ב"כ המשיבים לפסק הדין בבש"א 1711/12 רוכמן נ' קיבוץ מענית (19.6.12) הקובע מבחנים ביחס להסתמכות קהילת עורכי הדין על תקופת הפגרה ומתן האפשרות לעורכי דין לתכנן את חופשותיהם בהתאם.