פלונית נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

לפניי תביעה לקבלת פיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת ילידת 16/11/1964, אלמנה ואם לשלושה, אשר נפגעה, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 16/10/2008 בהיותה נוסעת ברכב אשר היה מעורב בתאונה (להלן: " הרכב", "התאונה").

ממקום התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים ברזילי באשקלון שם אובחן כי התובעת סובלת מרגישות בצוואר, משברים בצלעות 2-4,שבר סגור בעצם החזה, נוזל בחלל הבטן וחזה אוויר. בהמשך הועברה התובעת להמשך אשפוז בבית חולים תל-השומר בשל קרבה לאזור מגוריה. בבית חולים תל-השומר אובחן כי התובעת סובלת משבר יציב ללא תזוזה בקצה הלוחית עליונה של חוליה L1 בחלקה הקדמי. לטענת התובעת, בהמשך אובחן גם שבר קומפרסיה של הלוחית העליונה של חוליה D12 עם הנמכת גובה קלה של החוליה באספקט הקדמי ותזוזה קלה של פרגמנטים קדמיים בשולי הלוחית. התובעת אושפזה בבית חולים תל השומר עד ליום 29/11/08 ובהמשך הועברה לשיקום במוסד של קופ"ח למשך 3 ימים נוספים. סך ימי האשפוז בכל המוסדות בהם אושפזה מסתכם ב- 29 ימים.

אין חולק כי במועד התאונה לא היה לרכב המעורב התאונה ביטוח חובה ובשל היעדרו של כיסוי ביטוחי תקף לרכב הגישה התובעת תביעתה כנגד קרנית, וזו האחרונה שלחה הודעה כנגד צדדי ג' כמפורט להלן;

רקע כללי, הצגת הצדדים והסכמות שהושגו במהלך ניהול המשפט בנוגע לסוגיית החבות

1. צד ג' 1 וצד ג' 2 הינן אחיות. צד ג' 1, הגב' ר' י' ז"ל (להלן: " ר'"), הייתה נהגת הרכב אותו שאלה מאחותה - צד ג' 2 (הגב' ר.ב.) שהינה בעלת הרכב . צד ג' 3 , עזבון המנוח ע.ב. אשר היה במועדים הרלוונטים לתאונה בעלה של צד ג' 2 (נפטר זה מכבר ממחלה קשה) ועל פי הנטען בהודעה, הוא אשר התיר השימוש ברכב . בשם המנוח ע.ב. הוגש תצהיר של בנו, ח.ב., ואולם הצדדים הסכימו לוותר על חקירתו ובהמשך אף הודיעה קרנית על הסכמתה לדחות ההודעה כנגד צד ג' 3 ללא צו להוצאות.

2. צד ג' 4 הינו חבר קרוב של הזוג ב' אשר הסכים כי הרכב ירשם על שמו ומשכך צורף כבעל דין להודעה בהיותו הבעלים הרשום של הרכב במועד התאונה, הגם שהרכב נרכש בכספי הזוג ב' ושימש את צד ג' 2 ונמצא ברשותה ובהחזקתה.

3. במאמר מוסגר וברקע הדברים יצויין כי ר', נהגת הרכב, נפגעה אף היא בתאונה הנדונה ובשל כך הגישה בשעתו תביעה אישית הן כנגד קרנית והן כנגד הבעלים של הרכב ומתירי השימוש, הם צדדי ג' 2-4 בתביעה זו. תביעתה של ר' הסתיימה בהסדר פשרה בינה לבין צד ג' 2 -4 כאשר התביעה כנגד קרנית נדחתה בהסכמה.

4. לפני כשנה לערך, בעיצומו של ניהול המשפט שארך שנים ארוכות (ולכך אתייחס בסוף פסק הדין), הלכה ר' ז"ל לעולמה עוד בטרם הספיקה להעיד על תצהירה שהוגש בתובענה זו. בשל התפתחות זו ולנוכח הסיפור המשפחתי שנמצא ברקע התביעה בין צדדי ג' 1 ו- 2, שתי אחיות שאחת מהן הלכה לאחרונה לעולמה, ובהצטרף לעובדה כי תביעה זו כמו גם קודמתה (בין האחיות עצמן) גרמה לקרע משפחתי מלווה באמוציות קשות בצידו (ראה דבריו של מר ח.ב. בעמ' 69 לפרוטוקול), כבר בפתח ישיבת ההוכחות האחרונה, השכילו הצדדים להגיע להסכמות דיוניות שתייתרנה הצורך להכריע בסוגיות החבות בהודעה לצדדי ג' וכפועל יוצא בין צדדי ג' לבין עצמם. כפועל יוצא מהתפתחות זו, נתנה קרנית הסכמתה לדחיית ההודעה כנגד צד ג' 1 ללא צו להוצאות, וזאת לאחר שב"כ צדדי ג' 2 ו- 4 הצהיר לפרוטוקול כי מרשיו ישפו את קרנית על כל סכום שייפסק, ככל שייפסק, כי עליה לשלם לתובעת בתביעה העיקרית (ראה עמ' 73 לפרוטוקול).

5. במצב דברים זה, המחלוקת שנותר בין הצדדים הן בתביעה העיקרית והן בהודעה לצד ג', מתמקדת אך ורק בסוגיית גובה הנזק וזאת לנוכח העובדה כי קרנית לא כפרה בחבותה לפצות את התובעת, שכן אין חולק בדבר זכאותה של התובעת לתבוע את קרנית מכח חוק הפיצויים. (ראה הודאת קרנית בישיבת קדם משפט מיום 25/2/15 וכן בסעיף 1 לסיכומיה).