ת"א 11905-07.לפני כבוד השופטת יעל אילני,סגנית נשיאה

1.ביום 5.03.05 נפגעה התובעת, ילידת 1963, בתאונת דרכים, כאשר רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 פגע בה בהיותה הולכת רגל.

2.אין מחלוקת באשר לחבותה של הנתבעת 2, מבטחת השימוש ברכב (להלן: הנתבעת), לפצות את התובעת על נזקיה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות הרפואית

3.כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת חבלת צוואר וגב תחתון. היא פנתה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, שם בוצע בירור רנטגני והיא טופלה ע"י משככי כאבים. בהמשך טופלה במסגרת קופת חולים. במהלך השנים עברה התובעת סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, זריקות אפידורליות לגב התחתון וטיפול בגלי רדיו לצוואר.

4.ד"ר אילן כהן מונה כמומחה אורתופד מטעם בית-המשפט לבדיקת התובעת ולהערכת נכותה בעקבות התאונה. התובעת נבדקה על ידו פעמיים.

בחוות דעתו הראשונה מתאריך 25.07.07 קבע ד"ר כהן כי אין כל דרך לבצע בדיקה גופנית אמינה וכי לא ניתן לקבוע את נכותה הצמיתה של התובעת היות שמחלתה עדיין פעילה ומצבה אינו סופי. הוא ציין כי התובעת הגיעה לבדיקה בהתקף חריף של כאבי גב וכי היא נמצאת עדיין בטיפול אקטיבי שכלל פיזיותרפיה, זריקות וולטרן וקורטיזון ולאחר זריקה אפידורלית, ויתכן שתזדקק בעתיד הקרוב לזריקות קורטיזון נוספות.

בתאריך 29.06.11, לאחר שנבדקה בשנית, ניתנה חוות דעתו הסופית של ד"ר כהן, בה קבע כדלקמן:

קיים רושם קליני בבדיקת טווחי תנועה של ניסיון בולט מצד התובעת להאדרה של התסמינים: היא מאפשרת להניע את הצוואר בצורה מוגבלת לכל הכיוונים עם התנגדות על ידי כיווץ שרירים רצוני ולא מאפשרת להגיע פאסיבית לקצה הטווח האפשרי. בבדיקת SLR נמצא התנגדות רצונית דומה כאשר התובעת לא אפשרה להרים כלל את הרגליים ימין ושמאל לסירוגין מהמיטה. בבדיקת כיפוף לפנים מעמידה לא התכופפה כלל, אולם כאשר הבדיקה בוצעה בישיבה על המיטה, נמצאה בפועל רק הגבלה קלה בכיפוף לפנים. כמו כן, נמצאה הגבלה קלה ברוטציות עמוד השדרה המותני לשני הכיוונים כששאר התנועות, קרי הטיות לצדדים ויישור, חופשיות.

בסיכום קבע המומחה כי בבדיקת התובעת נמצאה הגבלה בינונית לכאורה בתנועות הצוואר וכן נמצאה הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון.