ת"א 11868-03-16 אם.טי.אל. מידל טרייד בע"מ נ' גל

1. המבקשת עותרת לחילוט הערבון בסך 25,000 ₪ שהפקידה המשיבה במסגרת בקשה לצו זמני שהוגשה כנגד המבקשת וכן להורות כי הערובות הנוספות שהופקדו יוותרו בתיק לשיפוי נזקיה, למשך חצי שנה, עד להגשת תביעה.

בבקשה נטען, בתמצית, כי לבקשת המשיבה ניתן צו ארעי במעמד צד אחד ביום 7.3.16 לפיו נאסר על המבקשת להיכנס למכון היופי "יוליה" עד לדיון במעמד הצדדים. המבקשת הגישה תגובה לבקשה ביום 13.3.16 ונקבע דיון במעמד הצדדים.

ביום 20.3.16, טרם הדיון במעמד הצדדים, עתרה המשיבה למחיקת הבקשה וכתב התביעה, וכך נעשה. המבקשת טוענת כי שילמה שכ"ט בסך 29,250 ₪ (צורפה קבלה) וכן נותרה יתרת שכ"ט לתשלום בסך 12,260 ₪. כן נטען כי נגרם למבקשת נזק כתוצאה מצו המניעה הארעי, בין היתר, בשל כך שנמנע מהמבקשת לפקח על העסק (כנותנת הזכיון למשיבה) אותו היא שוכרת לרבות על קניינה הרוחני, הכל כמפורט בבקשה.

אציין כי המשיבה היא זו שעתרה תחילה להשבת הערבון והערובות ובמסגרת התגובה עתרה המבקשת לחילוט והותרת הערובות כאמור לעיל.

2. המשיבה הגישה תגובה ובה היא מתנגדת לבקשה. נטען בין היתר כי לא נגרם כל נזק למבקשת כתוצאה מהצו, כי לא התקיים דיון וכי הבקשה לצו היתה סבירה. הוגשה גם תשובה לתגובה.

3. תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת כי בית משפט רשאי להורות על חילוט ערבון שניתן במסגרת צו זמני, אם ראה כי עקב הצו נגרמו הוצאות ונזק וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין. עוד נקבע בתקנה זו כי חילוט הערבון אינו מתונה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

4. חזרתה של המשיבה מהתביעה ומהבקשה, על דרך הבקשה למחיקתם, מדברת בעד עצמה. לו היתה סבורה שקיימת לה עילה של ממש, לא היתה עושה כן ולא ניתן הסבר של ממש מדוע עשתה כן.

יתרה מזו, עיינתי בבקשה ובתגובה וסבורני כי הגשתה לא היתה סבירה בנסיבות העניין. בפרק ב' לבקשה פורט מדוע הטענות בבקשה חסרות בסיס, אך המשיבה נמנעה ממתן תשובה לטענות אלה בתגובתה ואלו נותרו ללא מענה.