ת"א 11724-05-10 א' ואח' נ' גן יסמין ואח'

עניינה של התביעה שבפניי בנזק גוף שנגרם לתובע 1, יליד 7.2.05, ביום 16.12.08.

בתביעה נטען כי בגן הילדים בו שהה התובע 1 (להלן:"התובע"), טיגנו סופגניות לקראת חג החנוכה והמחבת, ובה השמן הרותח, התהפכה על התובע, תוך שהיא גורמת כוויות קשות לגופו.

התובעת 2 היא אם התובע (להלן תכונה תובעת זו גם "האם", בהטיות השונות) והתובעת 3 היא סבתו.

הנתבע 1 הוא גן הילדים הרלוונטי, נתבעת 2 היא עיריית ירושלים שבשטחה נגרמה התאונה והנתבעת 3 היא מדינת ישראל- משרד החינוך.

בסופו של יום, הוכרה נכות רפואית רק בתחום הכירורגיה הפלסטית.

כפי שיפורט, מצאתי לקבל את התביעה ולקבוע את גובה הפיצוי אשר על הנתבעים לשלם, בנסיבות העניין.

תמצית הטענות בכתבי בית הדין:

1. בכתב התביעה נטען כי טיגון הסופגניות נעשה בכיתת הגן, בזמן ששהו בה למעלה מעשרים ילדי הגן. נטען כי לא היו בגן אמצעים המתאימים לבישול ומזון הילדים סופק על ידי חברת הסעדה ("קייטרינג"). במועד הרלוונטי לא היה בגן גם ציוד רפואי מתאים לטיפול בפגיעה. עוד נטען כי במקום להזעיק עזרה רפואית מידית, בחר צוות הגן להתקשר לבית התובעת 3 ולהודיע לה על התאונה, בכדי שהתובעת 2 תבוא לאסוף את בנה התובע. לשיחת הטלפון ענתה הדודה של התובע וכשהשיבה כי התובעת 2 ישנה ושאלה האם זה דחוף, השיבה לה הגננת בשלילה. הגננת יצרה קשר עם התובעת 3 במקום עבודתה ואז הודיעה לה כי התובע "נשרף". התובעת 3, אחוזת אימה, התקשרה לבעלה והשניים הגיעו, יחד עם התובעת 2, אל הגן. בהגיעם, מצאו את התובע ישוב על כיסא כשמכנסיו מופשלים וכולו רועד, בניסיון לקרר את הכוויות שעל גופו. לתדהמתם, התברר להם כי התובע מצוי במצב זה, מבלי לקבל טיפול רפואי מתאים, זה זמן ממושך.

    

2. ממקום התאונה פונה התובע על ידי אמו וסבו לבית החולים הדסה הר-הצופים, כשהוא סובל מכאבים. התובע טופל באופן ראשוני, אזורי הפגיעה נחבשו והוא שוחרר למעקב. למחרת התאונה פנה התובע שוב לחדר המיון ובקבלתו אובחן כסובל מכוויות מדרגה שנייה באזור פלמרי ואצבעות שתי ידיים ומדרגה שלישית בשתי הירכיים. התובע אושפז במחלקת כירורגיה פלסטית ילדים למשך שבועיים. במהלך אותה תקופה, עבר הטריה של אזורי הכוויה בירכיים וכיסוי אזור החסר על ידי שתלי עור מעובי חלקי מרושת, שנלקחו מאזור מדיאלי של ירך ימין. ביום 1.1.09 שוחרר התובע מבית החולים עם המלצה להמשך מעקב וטיפול אמבולטורי. לאחר שחרורו, סבל התובע מכאבים עזים והגבלה קשה בתנועה, במשך תקופה ארוכה. בעקבות התפתחות צלקות היפר-טרופיות, נזקק התובע לטיפול משקם ממושך בחבישת לחץ וסיליקון. עד למועד הגשת התביעה סבל התובע מהגבלות תנועה קשות וקושי בהליכה ועמידה ממושכות. בעקבות הכוויות, השתלים והטיפולים, סובל התובע מצלקות מכוערות בירכיו. עם התביעה הוגשו חוות דעת רפואיות, ור' להלן.

    

3. הן נתבעים 2-1 והן נתבעת 3 הכחישו באופן גורף את המיוחס להם וטענו כי אין להשית עליהן חבות. הועלו טענות גם באשר לחלוקת כל חבות שתושת - בין שתי הקבוצות הנתבעות. ברם, לא אדרש לכך, מקום בו הגיעו הנתבעים לבסוף להסכמה - כי אם תושת חבות, תשאנה שתי קבוצות הנתבעים, בחלקים שווים, בגובה הפיצוי (ר' עמ' 29 ש' 22).