ת"א 11685-02-11 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון

1.כללי 

פסק דין בתביעה לסילוק יד ממקרקעין; לצידה תביעה כספית לדמי שימוש ראויים.

2.מסגרת הדיון – מוסכמת בעיקרה

א.הצדדים – קרובי משפחה המתגוררים בבית צפפא.

ב. בעקבות הליכים קודמים שנערכו ביניהם, בתחילה בבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הגיעו הצדדים כדי הסכם פשרה (ע"מ 1091/06) שקיבל תוקף של פסק דין: הסכמת הצדדים מיום 17.4.2007.

ג. הסכם הפשרה – אבן הפינה גם להליכים דנן, ועיקרו, בפרט בהקשרים הרלוונטיים, בהסכמה, לפיה יקבל התובע את החלקים שסומנו בתשריט הנספח לאותו הסכם כחלקים – א', ב', ג', ד'. זאת, בד בבד עם ביצוען על ידי התובע של מספר התקנות שיאפשרו לנתבעת מידה של פרטיות. בתוך כך הוסכם בסעיף 1.א, שיבנה התובע סככה עם רעפים, ועוד הוסכם, בין היתר, בסעיף 5, על התקנת מונה חשמל, מונה מים בכל חלק מחלקי הדירה ועוד.

ד. אין חולק שהסככה לא הוקמה, ומטענות הצדדים למדתי שאין חולקין, שלא ניתן לכך היתר, ולכל היותר ייתכן ונחלקים הם בשאלה האם ביקש התובע היתר (ועל פי תשובותיו בעמוד 14 לפרוטוקול ותוך שאציין שמסמכים המצביעים על כך אינם בפני, בספק הדבר), או, אולי, כי ביקש ולא נתאפשר לו לקבל, בשל חריגות בנייה בשטחה של הנתבעת. מכל מקום, עובדה היא שהיתר לסככה – אין, וככל הנראה גם לא ניתן לקבלו.

ה. במהלך 2007 מצא הסכסוך, בהתבסס על הסכם הפשרה, את דרכו גם ללשכת ההוצאה לפועל, וביום 6.1.2009 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל בבקשה בטענת 'פרעתי' שהגישה הנתבעת כלפי התובע דנן (הוא גם הזוכה בלשכת ההוצאה לפועל). לא נמצא טעם להביא את כל האמור בהחלטת כבוד הרשם, ועם זאת יינתן ביטוי לעיקרי הדברים: נקבע בהחלטה, ולטעמי בדין, שהמדובר בחיובים שלובים, ומעבר לכך, סבר כבוד הרשם לקבל את טענות הנתבעת. אין חולקין שעל החלטה זו לא הגיש התובע ערעור.

ומכאן, לתביעה דנן.