ת"א 1160-12-16 אמארה נ' ש.י. גלילות בע"מ ואח'

לפני בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב, בהעדר סמכות מקומית.

1.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע חתם ביום 15.4.2015 על הסכם עם הנתבעת לשכירת השטח המצוי בקומת הקרקע ברח' הברזל 34, תל אביב (להלן: "המושכר"). בהתאם לסעיף 21.1. להסכם, הפקיד התובע במעמד ההתקשרות ערבות בנקאית ע"ס 95,000 ₪ וכן שני שטרי חוב ע"ס 40,000 ₪ כל אחד, לשם הבטחת ביצוען של התחייבויותיו כלפי הנתבעת.

3.התובע טען, כי פנה לנתבעת לקיצור תקופת השכירות הנקובה בהסכם, כך שהמושכר יוחזר לידיה ביום 1.9.2016, והוסכם בין הצדדים, כי תכולת המושכר תשמש כדמי השכירות בעבור התקופה שקוצרה. משכך, לא הפר את ההסכם שכן הנתבעת קיבלה את מלוא הכספים שהגיעו לה ממנו בגין השכירות.

4.התובע פנה לנתבעת לצורך השבת הערבות הבנקאית ושטרי החוב , אולם היא לא נעתרה לבקשתו ואף פנתה ביום 5.10.2016 ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר, שהתובע הגיש התנגדות לגביה. בנוסף, הגישה הנתבעת ביום 22.11.2016 בקשה למימוש הערבות הבנקאית.

5.לטענת התובע, הנתבעת העלתה לראשונה את הטענה בדבר הפרת ההסכם מצידו, לראשונה בתביעה לביצוע שטר.

6.זאת ועוד, נודע לתובע אודות כוונת הנתבעת לפעול לחילוט הערבות הבנקאית רק ביום 22.11.2016, בעקבות מכתב ששלחה לנתבעת 2 (להלן: "הבנק"). מאחר והוא לא נותר חייב מאומה לנתבעת, אלא היא שנותרה חייבת לו סך של 123,063 ₪ בגין הפרשים בתשלומים ובהעברת הציוד, יש להורות לנתבעת להשיב לו את הערבות הבנקאית וכן לחייבה להשיב לתובע את הסכום שהיא חייבת לו, כאמור.

7.בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעת בקשה להעברת התיק מחוסר סמכות מקומית. לטענתם, מירב הזיקות בתביעה מוקנות לביהמ"ש השלום בתל אביב. לגופה של התביעה טענו, כי יש לדחות את התביעה על הסף מהעדר עילה. לטענתה, אין בציוד שנותר במושכר, השווה לכל היותר 32,000 ₪, כדי לכסות את חובו של התובע, שלא שילם שכר דירה במשך 12.5 חודשים, ואף לא שילם את התשלומים הנוספים שהיה עליו לשלם בהתאם להסכם, כגון מיסים, חשמל, ארנונה ודמי ניהול, וצבר חוב בסך 330,898 ₪ כלפי הנתבעת.

8.הנתבעת טענה, כי בהתאם להסכם, שכר התובע את המושכר מיום 1.5.2015 ועד ליום 30.4.2018, בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך של 21,500 ₪ בתוספת מע"מ. סוכם, כי להבטחת דמי השכירות וההתחייבויות, יעביר התובע לנתבעת המחאות עבור תקופת ההסכם וכן ערבות בנקאית בסך של 95,000 ₪ ו-2 שטרי ערבות בסך של 40,000 ₪ כל אחד.

9. לטענת הנתבעת, בחודש אוקטובר 2015 חוללו ההמחאות שמסר התובע עבור דמי השכירות, והוא ביקש להחליפן באחרות, של חברה שיסד בשם אלטאג רשת מסעדות בע"מ, שתפעיל את המושכר מכאן ואילך. גם ההמחאות הללו חוללו. משכך, שלחה התובעת ביום 22.3.2016 מכתב התראה לתובע ולערבים (אשתו וחמותו של המבקש), בגין הפרה יסודית של ההסכם, וביום 9.5.2016 התחייב התובע לשלם את החוב.