ת"א 11520-06-13 גולדמן נ' קבוצת ממן אילת בע"מ ואח'

ההליכים וטענות הצדדים:

1. לפני תביעת עורך דין כנגד לקוחו לתשלום שכ"ט על פי הסכם מיום 3.5.10 (להלן: "ההסכם") ותוספת מיום 14.6.12 (להלן: "התוספת". ההסכם והתוספת צורפו כנספח 5 לתצהיר התובע).

2. סכום התביעה נובע משני מרכיבים. הראשון בסך של 138,275 ₪ הוא שכ"ט המגיע, לשיטת התובע, בהתאם לסעיף 4 להסכם, הקובע כי הלקוח ישלם סך של 21.4% כולל מע"מ מכל סכום שיחסך ללקוח, באם יופחתו סכומים לחיוב מס עפ"י שומות שנקבעו, וזאת בהתייחס לחיובי מס בגין השנים 2007-2008.

   בהתייחס לרכיב נוסף בסך של 45,313 ₪, הבהירה ב"כ התובע בדיון מיום 15.1.14, כי סכומים אלו שולמו על ידי הנתבעים לאחר הגשת התביעה באמצעות שיקים שמסרו בפריסה. נטען כי התובע לא הסכים לפריסת התשלום, ומשכך, הוא מעמיד את תביעתו בגין רכיב זה, על סכום הריבית שנתבעה עד למועד הגשת התביעה בסך של 677 ₪, והריבית הנגזרת מפריסת שבעה תשלומים ששולמו לאחר הגשת התביעה.

3. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "החברה") וכנגד הנתבעים 2-3 שהם מבעליה.

4. הנתבעים כפרו בחבות הנטענת וטענו כי שילמו לתובע את כל התשלומים שהתחייבו בהם בהסכם, חרף העובדה כי טיפולו המשפטי הסב להם הפסד כספי ניכר.

   הנתבעים טענו כי התובע לא טיפל בעניינם כנדרש, הזניח את הטיפול בהליך הפלילי ולא עשה מאומה, למרות שגבה כספים בגין כך, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על דעתו והפר את חובת הנאמנות כלפיהם עת גרר אותם להליכי סרק, שבסופם אף הודיע לשופט כי מרשיו הם המסרבים להתקשר בהסכם פשרה (שבמסגרתו הם חוזרים בהם מטענותיהם), ועסק רק בנסיון למשוך מהם כספי שכ"ט מבלי להביא להם כל תועלת ממשית.

   הנתבעים הפנו לעובדה כי שילמו ביתר סך של 4,910 ₪ ולשיטתם יש להסתפק בתשלום זה, ולדחות את התביעה.

5. הצדדים הגישו תצהירים, ובהחלטתי מיום 22.9.14 קבעתי כי טענות התובע בהתייחס לשכר טרחה ראוי, הינן בגדר הרחבת חזית שלא ידונו במסגרת התביעה הנוכחית, שכן בית המשפט אינו נותן סעד שלא נתבקש ולא פוסק בעילה שלא נתבעה.

6. מטעם התובע הובאה עדותו, וחוות דעת רו"ח איל בן יהונתן. מטעם הנתבעים, הובאה עדות הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") ואחיו מר רפאל ממן, ואף עדות רו"ח יגאל מנדלסון.

7. משסיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ, ניתן פסק הדין.