תמרי נ' בנק לאומי בע"מ

בספטמבר 2016 הגיש המבקש תביעה על סך 700,000 ₪ בקשר לטענות שהעלה נגד המשיב.

במהלך התקופה שלאחר מכן התברר כי המבקש מצוי בהליך פשט"ר וכי נדרש אישור בית המשפט המחוזי לשם ניהול תביעה זו.

לשם כך ניתנו למבקש ארכות, פעם אחר פעם, עד שב-29.7.17 נקבע (ולא בפעם הראשונה) כי ככל שלא יוגש העדכון הנדרש עד למועד שנקבע יהיה מקום להורות על מחיקת התביעה.

ב-16.10.17, ולאחר שקודם לכן עתר המבקש ל-"ארכה נוספת ואחרונה" ולא הגיש עדכון המלמד על היתר לניהול ההליך, נמחקה התביעה והמבקש חויב בהוצאות.

המבקש פנה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, כב' הש' רון, בבקשה להמנע ממחיקת התביעה. נקבע (החלטה מיום 19.11.17) כי אין מדובר בפניה שיש להפנות לנשיאה וכי המבקש יוכל לבקשה לבטל את ההחלטה על מחיקת התביעה או לערער עליה. המבקש אף הופנה לקבלת ייעוץ משפטי.

המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה וחזר על טענות לעצם המחלוקת ולא הציג נימוקים התומכים בבקשתו. למרות זאת, ולמען הזהירות, הועברה הבקשה לתגובת המשיב – שציין כי המבקש לא מילא אחר הוראות בית המשפט של הפשט"ר וכי ערעוריו, ככל הידוע, נדחו.

בתשובה לתגובת המשיב ציין המבקש כי קיבל את אישור בית המשפט לפשט"ר, בכפוף לבטחונות, כי הנאמן מסכים "שיש כאן תביעה נזיקית לאור התנהגות הבנק" וכי נציגת הכנ"ר אמרה לו שיוכל לתבוע את הבנק "מבחינתה". המבקש ציין כי הוא ממתין להחלטת בית המשפט המחוזי באשר לבקשתו לחלופת ערובה.

חלפו חודשיים נוספים והמבקש לא הגיש דבר לתיק. המסקנה המתבקשת היא כי נטש בקשתו, שכן לו היה בידיו לעדכן את בית המשפט שהתקבל האישור לניהול ההליך חזקה שהיה עושה כן זה מכבר.

אשר על כן, לא מצאתי כי הוצגה כל עילה או הצדקה להורות על ביטול ההחלטה המורה על מחיקת התביעה והחלטה זו תיוותר על כנה.

לפנים משורת הדין, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות (מעבר לקבוע בהחלטה מיום 16.10.17, כמצוין לעיל).

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.