ת"א 11394-06 ע' ע' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 16.7.1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.8.03.

אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו בגין התאונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקות בין הצדדים היו בנוגע להיקף נזקיו של התובע ולשיעור הפיצויים המגיעים לו.

לצורך קביעת נכות התובע מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלי שטיינברג (להלן: המומחה) וזאת לאחר שחוות דעתו של ד"ר סלטי הוצאה מהתיק, בהסכמת הצדדים, משום חשיפתו למסמכים שלא היו צריכים להיות מובאים בפניו.

אין מחלוקת, כי התובע סבל מבעיות שונות בעמוד השדרה עוד טרם התאונה.

וכך צוין בחוות דעתו של המומחה מיום 16.7.11 (ההדגשה אינן במקור – י.ל.):

"על פי התיעוד הרפואי ללא ספק סבל התובע מכאב כרוני בעה"ש הצווארי והמותני. נשאלת השאלה עד כמה התאונה הנדונה החמירה את מצב עה"ש. על פי המהלך הטבעי של המחלה בשנתיים האחרונות סביר להניח שהתובע היה מגיע לטיפול ניתוחי. לדעתי התאונה החמירה במעט את המהלך הטבעי של מחלה כרונית בעה"ש הצווארי והמותני וזירזה את ההחלטה לגבי הטיפול הניתוחי. לאור האמור לעיל לדעתי לתובע נגרמה החמרה בגין הפגיעה בתאונה נושא תביעה זו, של 5% בנכות של עה"ש הצווארי לפי סעיף 37 (5) בהתאמה ו- 3% להחמרה בע"הש המותני לפי סעיף 37 (7)ב' בהתאמה לפי קובץ התקנות של הבטוח הלאומי. סך נכותו הצמיתה של התובע 8%".

בחקירתו מיום 18.11.12 נותר המומחה בעמדתו בדבר חלוקת הנכות הכוללת שיש לתובע והבהיר כי לתובע –

20% נכות בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי מתוכה יש לייחס רבע (5%) לתאונה;