ת"א 11204-06-16 ישי שפר (פורשיאן) נ' אברהם חסיד

לפניי בקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי מימוש משכון, המבוצעים במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 505072-01-16.

המבקש הגיש תביעה עיקרית בה עתר לפסק דין הצהרתי לפיו פקע המשכון שנרשם ביום 24.1.13 על דירתו ברח' ************, להבטחת חובו של מר אוחיון משה (להלן: "אוחיון") למשיב, חסיד אברהם (להלן: "חסיד").

תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת מתן סעד זמני במסגרת תובענה, כאשר בית המשפט שוכנע בדבר קיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה. על בית המשפט להביא בחשבון גם את מאזן הנזקים אשר צפויים להיגרם לכל אחד מבעלי הדין (תקנה 362(ב)(1)), וכן אם הוגשה הבקשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואין בו פגיעה במידה העולה על הנדרש (תקנה 362(ב)(2)).

בטרם נידרש לבחינת התנאים למתן סעד זמני, יש להפנות לטענתו המקדמית של המבקש, לפיה בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 17.11.13 נקבעה תניית בוררות, המורה כי בכל מחלוקת בין הצדדים יכריע הרב ברוך שרגא כבורר יחיד. נוכח תניית בוררות זו, כך נטען, לא היה מקום להגיש את בקשת הביצוע למימוש המשכון במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ומשנעשה כן, ביקש המבקש לעכב עתה את ההליכים בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולהעביר את המחלוקת להכרעת הבורר.

יש לציין, כי על פי טענת הצדדים נעשתה בעבר פניה לבורר, הרב ברוך שרגא, ולאחר הפניה אליו אף נחתם הסכם נוסף בין הצדדים (להלן: "ההסכם השני"; נספח ב' לתגובת המשיב). ואולם, כעולה מדברי המבקש בדיון שנערך לפניי, נראה כי לא נערך הליך בוררות מסודר ולא ניתנה הכרעת הבורר בכתב. ב"כ המשיב טען, כי משנחתם ההסכם השני אין עוד תוקף לתניית הבוררות, בעוד שב"כ המבקש טען כי ההסכם השני אינו עומד לבדו ויש לקרוא אותו ביחד עם ההסכם הראשון.

טענות הצדדים בעניין עיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תתבררנה בהליך העיקרי. בשלב זה, ומשנטען כי לא מתנהל בפועל הליך בוררות וכל עוד לא ניתן צו לעיכוב הליכים, יש להידרש במסגרת זו אך לבקשה למתן סעד זמני ולהכריע בה (ר' רע"א 6435/05 ז'אנו נ' יורו ישראל (י.ש) בע"מ (פורסם במאגרים)).

כאמור, במסגרת ההחלטה על מתן סעד זמני על בית המשפט ליתן דעתו לשאלת סיכויי התביעה בהליך העיקרי ולשיקולי מאזן נוחות. בין שני תנאים אלה מתנהל מערך של יחסי גומלין. ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה אל המבקש; ולהיפך ככל שהזכות לכאורה חלשה וקלושה יותר כך על המבקש את הצו הזמני להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529).