ת"א 11104-10-09 כרמי ואח' נ' א.ב. בוני הגליל בע"מ ואח'

1.בפסק הדין שניתן על ידי בתיק זה ביום 13.11.2012, נדחתה, בין היתר, תביעת התובעים כנגד הנתבעת 5, ללא צו להוצאות (להלן: "פסק הדין").

2.איני רואה מקום לשוב ולהעלות את פרטי העובדות הדרושות, שכן אלה נסקרו בהרחבה במסגרת פסק הדין. אציין רק כי התביעה כנגד הנתבעת 1 לתשלום בגין שירותי תיווך נתקבלה בהעדר הגנה. הנתבעת 1 חויבה לשלם לתובעת 1 (להלן: "התובעת") בגין אותם שירותים, סך 523,422 ₪.

3.התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון בו הלינו על דחיית התביעה הכספית כנגד הנתבעת 5.

4.בפסק דינו מיום 31.3.2014 קבע בית המשפט העליון כי הואיל ופסק הדין אינו כולל התייחסות מפורשת לתביעת המערערים (התובעים כאן) במישור הכספי כנגד המשיבה 5 (הנתבעת 5 כאן), יוחזר הדיון לצורך הכרעה או הבהרה בנושא זה, ובנושא זה בלבד, לבית המשפט המחוזי.

5.בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.7.2014 השלימו ב"כ הצדדים טענותיהם בשאלה שבמחלוקת, כפי שהותוותה בפסק דינו של בית המשפט העליון.

6.לטענת ב"כ התובעים, פסק הדין חייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך 523,422 ₪ בגין שירותי תיווך. משכך, מן הדין היה לחייב אף את הנתבעת 5 בתשלום סכום זה, שכן נתבעת זו באה בנעליה של הנתבעת 1. עוד הוסיפו התובעים כי החיוב עבור שירותי התיווך אינו קשור לא בהסכם

הראשון ולא בהסכם השני, אלא נעשה על פי הסכם התיווך שנחתם בין התובעת לנתבעת 1. הואיל והנתבעת 5 באה בנעליה של הנתבעת 1, ברי כי מן הדין היה לחייב אף את הנתבעת 5 בסילוק חוב זה.

7.ב"כ הנתבעת 5 טענה מצדה כי העילה כנגד הנתבעת 1 הנה חוזית וכי הטענות המועלות כנגד הנתבעת 5 הן לקוניות וסתמיות. הנתבעת 5 הפנתה לכך שהתובעים מייחסים לה קנוניה שרקמה עם הנתבעת 1 וכי זה בסיס הדרישה לחייבה בתשלום דמי התיווך בהם חויבה הנתבעת 1. אלא שטענת הקנוניה נדחתה בפסק הדין באופן מפורש בהעדר תשתית ראייתית שתתמוך בה. עוד הוסיפה הנתבעת 5 כי אין יסוד לטענה לפיה היא התקשרה בהסכם עם הנתבעת 1. הסכם כאמור לא נכרת מעולם, לא כל שכן שלא הוצג. לשיטת הנתבעת 5, בהעדר עילה חוזית ומאחר וטענת הקנוניה נדחתה כאמור, אין יסוד לחייבה בתשלום עבור שירותי התיווך.

8.כבר בפתח הדברים אני רואה לציין כי הטענה לפיה חייבת הנתבעת 5 לשאת בחיובים החוזיים של הנתבעת 1 הואיל ובאה בנעליה של זו, לא נטענה באופן מפורש ומפורט בכתב התביעה. נאמר אמנם באופן כללי כי הנתבעת 5 התקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם להשלמת ביצוע עבודות הבניה בפרויקט כפר שמאי וככזו נכנסה אף בנעלי הנתבעת 1 ונטלה על עצמה את כל התחייבויותיה של זו בפרויקט. בהמשך נאמר כי בהתקשרותה של הנתבעת 5 עם הנתבעת 1 היא הפכה לשותפתה במעשה העוקץ והמרמה כלפי התובעת ואחראית עמה יחד ולחוד לסילוק הסכומים המגיעים לתובעת. מכאן שטענות התובעת כנגד הנתבעת 5 בכל הקשור לתשלום דמי תיווך עומדות על שני אדנים – האחד, הטענה כי הנתבעת 5 עשתה יד אחת עם הנתבעת 1 לביצוע תרגיל עוקץ כנגד התובעת ונהגה עמה במרמה. טענה זו של התובעת נדחתה באופן מפורש בפסק הדין משנקבע כי מדובר בטענה שלא הוכחה כלל ועיקר. נוכח קביעה זו איני רואה מקום להרחיב בנקודה זו. האדן האחר הנו הטענה כי הנתבעת 5 נכנסה בנעליה של הנתבעת 1, ומשכך יש לחייבה במלוא החיובים שהוטלו על הנתבעת 1. טענה אחרונה זו נטענה כאמור בלשון רפה, באופן כללי וללא פירוט כמתחייב. יחד עם זאת, אבחן אותה כמצוות בית המשפט העליון.

9.בטיעוניה בפניי אישרה ב"כ התובעת כי לא הוצג כל הסכם שנכרת בין הנתבעת 1 לנתבעת 5 (עמ' 37 שורה 10 לפרוטוקול הדיון מיום 3.7.2014). נותר אם כן לעיין בראיות שהוגשו על מנת לבחון את השאלה אם הוכחה הטענה לפיה נטלה הנתבעת 5 את כלל חיוביה של הנתבעת 1 ונכנסה בנעליה.