א' נ' מדינת ישראל

התובעת, ילידת 1951, הוקרנה בילדותה מפני מחלת הגזזת. לפי המתואר בכתב התביעה בסריקה מוחית שנערכה לה בשנת 1991 אובחן בראש גידול מסוג מנינגיומה. התובעת נותחה בבית החולים רמב"ם ביום 13.3.1991 והגידול הוסר. לימים, בשנת 2005 נמצאו שתי מנינגיומות נוספות ונכרתו. עוד מלמד כתב התביעה כי בשנת 1998 ובשנת 2003 עברה התובעת ניתוחים לכריתה של נגעים סרטניים מהקרקפת. התובעת הוכרה כמי שזכאית לפיצוי לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 ונקבעה לה נכות בגובה של 100%.

התביעה שלפני, אחת מני רבות, הוגשה נגד הנתבעת, מדינת ישראל, בטענה שהפרה את חובת היידוע כלפי התובעת בכך שלא הביאה לידיעתה על הסיכון הנובע מההקרנות שקיבלה. הימנעות זו, כך הטענה, מנעה מהתובעת מעקב או טיפול רפואיים שהיו מונעים את מחלתה או למצער מקטינים את הנזקים ואת הסיבוכים הכרוכים בכך. לאחר הגשת התביעה צרפה התובעת חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר יחיאל היילברון, שתומכת בטענותיה.

הנתבעת חולקת על טענות התובעת במספר מישורים ובהם היעדרה של עילה, התיישנות והיעדר קשר סיבתי. עמדת הנתבעת נתמכת בחוות דעתו של פרופ' אליהו רייכנטל.

טרם קביעת התיק להוכחות הוברר כי ד"ר היילברון אינו במצב בריאותי המאפשר לו להעיד. בהינתן כי שני המומחים העידו בפני מספר פעמים בתביעות קודמות הנוגעות למי שהוקרנו מפני מחלת הגזזת, הסכימו באי כוח הצדדים כי חוות הדעת מטעם הצדדים תוגשנה ללא חקירה נגדית תוך שהצדדים יוכלו להסתמך על תשובות המומחים בחקירות הנגדיות שנערכו בהליכים האחרים. לפיכך נקבעה ישיבת הוכחות שיועדה לחקירת התובעת ולסיכומים בעל פה לאחריה. סמוך לפני המועד הודיע בא כוח התובעת כי מצבה הרפואי של התובעת אינו מאפשר את חקירתה וכי לא צפוי שתוכל להיחקר. בא כוח התובעת הגיש תיעוד רפואי שפרט את מצבה. משכך סיכמו הצדדים את טענותיהם מבלי שהתובעת נחקרה נגדית על תצהירה.

לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי כי במקרה מיוחד זה, השונה ממקרים אחרים, אין צורך להידרש למכלול הטענות והשאלות, שכן לוח הזמנים מלמד שממילא אין לתובעת כל עילת תביעה כלפי הנתבעת. במה דברים אמורים?

כפי שנקבע בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי (3.9.2015) (להלן: עניין איבי):