ת"א 11009-11-13 ש. נ' גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ

האם רשאי בעל מועדון ספורט לאסור כניסתו של אדם לבריכה, בשל מחלת הפסוריאזיס ממנה הוא סובל, או שמא מדובר בהפליה אסורה? זו השאלה המצריכה הכרעה במסגרת התביעה שלפניי.

שאלה נוספת היא, האם בנסיבות המקרה הנדון, התנהגות הנתבעת כלפי התובעת מהווה לשון הרע.

התובעת היתה מנויה במועדון הספורט של הנתבעת, משך עשרות שנים, במהלכן נהגה לשחות בבריכה במקום ולהשתתף בחוגים.

במהלך חודש אוקטובר 2012, החליטה הנתבעת לאסור על התובעת כניסה אל הבריכות במועדון, בשל נגעים שהתגלו על עורה, בעקבות מחלת הפסוריאזיס ממנה החלה לסבול באותה עת. ההודעה נמסרה לתובעת על ידי עובדי הנתבעת, במספר הזדמנויות, באופן שלטענת התובעת גרם להשפלתה בעיני הבריות.

התובעת ניסתה לבטל את רוע הגזירה, והמציאה אישורים רפואיים המעידים על כך שהמחלה אינה מידבקת, וכי אין מניעה שחולי פסוריאזיס יכנסו לבריכה, אך לשווא.

בתביעה זו עותרת התובעת לפצותה בגין העוול שנגרם לה המהווה, לטענתה, הפליה בכניסה למקום ציבורי, עוולה על פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 ופגיעה בפרטיות.

לטענת הנתבעת, בדין נאסרה על התובעת הכניסה אל הבריכה, שכן הפצעים על גופה היו פצעים בולטים ומדממים, ומספר מתרחצים בבריכה פנו אל המציל ואל ההנהלה, בטענה שהם מתנגדים לכניסתה של התובעת אל הבריכה. עוד טוענת הנתבעת, כי האיסור שהוטל על התובעת מתחייב מנוסחן של תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבריכות שחייה) תשנ"ד – 1994 (להלן:"התקנות").

בנוסף, טוענת הנתבעת, התביעה אינה מגלה עילה לפי חוק איסור לשון הרע, שכן הדברים נמסרו לתובעת בדיסקרטיות וברגישות, ולא הוכח יסוד הפרסום.

בתשובה לטענות ההגנה של הנתבעת טוענת התובעת, כי הנגעים על גופה מעולם לא דיממו, ולא נשקפה מהם סכנת הידבקות, כך שלא היתה הצדקה למנוע ממנה כניסה לבריכה. לפיכך, מהווה התנהגות הנתבעת הפליה אסורה, אשר גרמה לפגיעה בכבודה.

דיון והכרעה: