ת"א 10994-07-14 לוי נ' סבו

מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה בתיק.

עניינה של התביעה, תביעת נזיקית כנגד משיב 1 (להלן: "המשיב"), הנסמכת על אירוע שהתרחש ביום 30/3/00, בו נטען, תקף המשיב, יחד עם שוטרים נוספים, את המבקש שלא כדין וגרם לו נזקים בכבודו, חירותו, בשמו הטוב וכאב וסבל, המוערכים בסך של 200,000 ש"ח.

על פי כתב התביעה, הגיש המבקש, ביום 14/3/07, תביעה נזיקית כנגד עופר בן סבו, צביקה סנדלר וכנגד מדינת ישראל – משטרת ישראל, בשל אחריות שילוחית בת.א. (טבריה) 1178/07, במסגרתה הגישה המדינה הודעת חסינות כנגד הנתבעים בתיק והם נמחקו מכתב התביעה. ביום 3/3/14 ניתן פסק דין בהתאם לסעיף 79(א)(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, לפיו נפסק לתובע פיצוי כולל בסך של 15,000 ₪ והחזר שכר טרחת מומחים (להלן: "תביעה קודמת").

בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: ("התקנות"), רשאי בית המשפט לפטור מתשלום אגרה באופן מלא או חלקי, אם הוכח לפניו כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה.

המבקש טען בבקשה, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את האגרה. הוא רווק, יליד 1958, חסר כל רכוש ומתגורר במרתף שבחצר דירת הוריו. הכנסתו היחידה הינה גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. ביום 27/6/13 ניתן למבקש פטור מתשלום אגרה בתיק 55199-06-13 בבית משפט לעניינים מינהליים בנצרת וביום 14/5/14 ניתן למבקש פטור מתשלום אגרה בתיק 21910-05-14 בבית משפט המחוזי בנצרת.

מנגד, טענה המשיבה, אין בתצהיר ובמסמכים, כדי להוכיח שאין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום האגרה, או בחלקה. עוד טענה המשיבה, כי על התביעה להידחות על הסף, הן מהטעם של מעשה בית דין והן מהטעם של התיישנות העילה.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, אני מוצאת שמצבו הכלכלי של המבקש אכן אינו מאפשר לו לשלם את האגרה הנדרשת בתיק. זאת בהתבסס על תקנה 14(ד)(1) לתקנות, החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה שניתנה בשנתיים שקדמו לבקשה ועל תקנה 14(ה) לתקנות, קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. במקרה דנן, עומד המבקש בשתי התקנות לעיל, ויש בדבר, ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ראיה שלא נסתרה על ידי המשיבה.

הגם שנמצא כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את האגרה הנדרשת, אין בכך די. אני סבורה שהבקשה אינה עומדת בתנאי השני, שההליך מגלה עילה.

התובע טוען בכתב התביעה לנזקים נטענים שנגרמו לו בשנת 2000, לפני 14 שנים. בשלב זה של הדיון לא מבצעים בחינה מעמיקה של העילה, ברם, בענייננו, נוכח חלוף השנים הרבות, עומדת לכאורה למשיב, טענת התיישנות, המצביעה על העדר עילת תביעה של המבקש כנגד המשיב.