ת"א 10884-03-13 ברנשטיין נ' לביטוח בע''מ

בקשת נתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות על פי דין במל"ל.

רקע

1. לטענת התובע ביום 9.5.08 נפגע בתאונת דרכים בעבודה, בין היתר שבר בעצם שוק "טיביה", רגל שמאל. המל"ל קבע אי כושר מלא למשך 3 חודשים ונכויות זמניות: 100% - 8.8.08 - 31.10.09; 50%- 1.11.09 - 31.12.09; 30% - 1.1.10 – 31.12.10. בהמשך קבע נכות צמיתה.

2. אלו קביעות הוועדות:

2.1. הוועדות מיום 21.11.08, 23.3.09 ו – 23.6.09 קבעו נכות זמנית אורטופדית עבור שברים ברגל עד כולל 31.12.09. עמדו בפניהן מסמכים רפואיים מיום התאונה ואילך.

2.2. הוועדה הרביעית מיום 27.4.10 הזמינה חוות דעת פסיכיאטרית לעניין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין התאונה. בחוות דעתו מ - 13.5.10, קבע הפסיכיאטר ד"ר גרופר נכות זמנית בשיעור 10% וביקש לעיין בדו"ח צה"לי ובכרטיס מלא מרופא המשפחה. הוועדה החמישית מיום 1.6.10 קבעה נכויות זמניות: אורטופדית - 15% ופסיכיאטרית, בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר גרופר - 10% עד כולל 31.12.10.

2.3. התובע ערר על קביעות הוועדה החמישית. הוועדה השישית התכנסה ביום 18.8.10 וביקשה מהתובע להמציא צילום עדכני של שוק, קרסול וברך. הוועדה השביעית מיום 11.10.10 קיבלה את הערר והעמידה את הנכות הזמנית האורטופדית על 30% עד כולל 31.12.10. הוועדה הותירה בעינה את הנכות זמנית בתחום הפסיכיאטרי.

2.4. הוועדה השמינית מיום 25.1.11 קבעה נכות צמיתה:

10% עבור מצב קרסול ו - 10% עבור חיבור גרוע של עצם השוק.

20% בתחום הפסיכיאטרי, בניכוי 10% עבור מצב קודם – 10% בקשר עם התאונה.

2.5. הוועדה התשיעית מיום 26.4.11 הפעילה את תקנה 15 כדי 1/3. התובע ערר על הקביעה בתחום הפסיכיאטרי. וועדה עשירית מיום 16.6.11 דחתה את הערר.