ת"א 10856-01-14 עובדיה ואח' נ' חוות טוקסנה בע"מ

1.בהחלטה מיום 2.4.2014 הועבר ההליך לבירור בסדר דין רגיל, ומכאן השינוי בכותרת. המזכירות התבקשה לעדכן ברישומיה.

2.ביום 28.8.2014 הודיעו התובעים כי לנוכח שינויים בזהותה של תופסת-המקרקעין נושא-התביעה הם מבקשים למחוק את תביעתם. בתמצית ייאמר כי לתובעים נודע, שבעליה של הנתבעת העביר את ההחזקה במקרקעין לידי בת-זוגו לשעבר, המחזיקה בם באמצעות חברה אחרת, שאיננה הנתבעת. בד בבד, לפי השקפתם יש לזכות את התובעים בהוצאות, שנגרמו להם בניהולה של התביעה עד כה. לטענתם, הנתבעת הסתירה מהם ואף מבית-המשפט את האמור והם נאלצו להשקיע זמן וממון, בדיעבד – מיותרים, בניהולו של ההליך.

הנתבעת, מצדה, לא התנגדה למחיקתה של התובענה. ברם, היא סבורה כי יש לחייב בהוצאות דווקא את התובעת. הטעם: התביעה הוגשה ברישול וללא בדיקתו של מצב הזכויות העדכני. לאמור, אם חסרה התובעת את המידע הרלוונטי, אין לה – לפי התיבה המפורסמת – להלין אלא על עצמה.

3.בהחלטתי מיום 22.9.2014 נמחקה התובענה. נותרה להכרעה הבקשה לחיוב בהוצאות. בענין זה לא סברתי כי בכוחי, בגדרו של הליך זה, להורות כמבוקש. אמת, דומה כי הנתבעת אינה מכחישה שכבר במועד ובו הוגש כתב-הגנתה היא לא החזיקה עוד במקרקעין. עיון בכתב-ההגנה, כמו גם בפרוטוקול הדיון מיום 2.4.2014, מגלה, על-פני הדברים, כי באלה לא בא זכרה של טענה בדבר היותה של הנתבעת נמענת לא-נכונה לכתב-התביעה מן הטעם האמור. זאת, אפילו שבכתב-ההגנה יוחד פרק נכבד לטענות בדבר סילוק התובענה על הסף. אדרבה, הנתבעת רשמה מפורשות כי היא מחזיקה במקרקעין והם, בלשונה, "המקרקעין עליה מצויה חוות הנתבעת" (פסקאות 9 ו-11 לכתב-ההגנה). הנתבעת הגדילה והטעימה, בהמשכו של כתב-הגנתה, את החומרה שבפעולתו של בעל-דין, הבוחר "להסתיר ולהעלים עובדות במכוון" (הפסקה ה-15).

עם התנהלות מעין זו מתקשה בית-המשפט להשלים, ואך מובן כי היא שומטת את הבסיס לכל עתירה מאת הנתבעת לפסוק הוצאות לזכותה. "מוטב ש[צדדים להליך] ילמדו וישכילו כי הסתרת עובדות בפני בית-המשפט, שכרה איננו בצדה", קבע השופט מאיר שמגר בע"א 707/75 אגבריה נ' אגבריה, פ"ד ל(2) 714, 720 (1976). אשר לתובעים, הרי שככל שרואים הם עילה לדבר – ענין לנזקיהם, ככל שנגרמו ויוכחו, הוא בהליך נפרד. בהודעתם על מחיקתה של התובענה גילו התובעים את דעתם כי בהליך זה שבפנַי שוב אין הנתבעת יריבתם. ענין זה משתרע, להשקפתי, לא רק על הסעד העיקרי שהתבקש כי אם גם על העתירה לחיוב בהוצאות.

4.התביעה, כאמור, נמחקה. אגרה תוחזר לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. על החלטה זו ניתן ערער בזכות בפניו של בית-המשפט המחוזי, בתוך 45 ימים ממועד ההמצאה.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ד, 23 ספטמבר 2014, שלא במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: