פלוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

1. בתביעה זו עותר התובע, יליד 3.6.56, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 8.2.18 שאירעה בזמן עבודתו. הנתבעת חולקת על חבותה לפצות את התובע על נזקיו בשל טענתה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את עצם קרות התאונה במועד שנטען כי אירעה. כמו כן נטושה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הפיצוי שלו זכאי התובע על בסיס חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר אמיר הזה, שלפיה נותרה לתובע בקשר לתאונה נכות צמיתה בשיעור 15% בשל מגבלה קלה-בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי. להשלמת התמונה אציין כי תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי נדחתה נוכח חוות דעת רופא המוסד לביטוח לאומי בדבר העדר קשר סיבתי בין הנזק הנטען לתאונה הנדונה.

סוגיית החבות

2.התובע הועסק על-ידי אלווין ישראל אשר מפעילה את הכפר השוודי בירושלים שמשמש מעון לאנשים חוסים. תפקידו של התובע היה ללוות דיירים חולים שנשלחו לבית חולים, לסייע להם ולשמור עליהם (סעיף 2 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 3 ש' 14-13, 26-22). לגרסת התובע התאונה אירעה בשעה 8:45 בבוקר לערך במתחם הכפר בעת שנהג ברכב בדרכו לאסוף את אחד הדיירים. לפי גרסתו במהלך נסיעתו קפץ לפתע חתול לכביש לפני הרכב, ועל מנת שלא לפגוע בו הוא נאלץ לבלום ולסטות ימינה וכך התנגש עם החלק האחורי של הרכב בגדר המצויה מצד ימין של הכביש. לאחר התאונה יצאו מדריכים ששמעו את קול ההתנגשות מן הביתן הסמוך שבו עבדו, וגם נהגים אחרים הגיעו למקום. הוא עצמו התקשר לאיציק אחראי האחזקה כדי לדווח לו על התאונה, ואיציק אף הגיע למקום התאונה וראה את הרכב שנפגע. בתארו את פגיעת הרכב בצדו הימני העיד כי ה"מדרגה שעולים דרכה לרכב נשברה והגלגל של הרכב עם הג'נטים התעקם" (סעיפים 5-4 ו-12 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 4 ש' 2 - עמ' 5 ש' 23, עמ' 8 ש' 30-29).

3.הנתבעת טוענת כאמור כי התובע כשל בעמידתו בנטל להוכיח את עצם קרות התאונה במועד הנטען לפי גרסתו. אקדים מסקנתי שלפיה מצאתי לאמץ את גרסת התובע ביחס לתאונה. להלן אפרט את נימוקי מסקנתי זו תוך התייחסות לטענות שהעלתה הנתבעת בהקשר לכך:

3.1.ראשית, גרסת התובע בנוגע לנזק שאירע לרכב כתוצאה מן התאונה כאמור תואמת את הפגיעה המתועדת בחשבוניות תיקון הרכב במוסך, בצדו הימני של הרכב, כולל פגיעה בגלגל ימני אחורי לרבות ג'נט וכן במדרגת הצד (נספחים 47-44 לתצהיר התובע). יצוין כי בהינתן שהתאונה אירעה ביום 8.2.18 שהיה יום חמישי בשבוע, סביר והגיוני שהרכב הוכנס למוסך לתיקונו ביום ראשון לאחריה, מיד לאחר השבת, הוא יום 11.2.18. כמו כן, פגיעה זו ברכב מתיישבת עם אופן קרות התאונה לפי גרסת התובע בסטיית הרכב ימינה ופגיעת צדו הימני אחורי בגדר שלצד הכביש. התובע צירף לתצהירו תמונות צבעוניות של מקום התאונה, שצולמו לאחריה בנוכחותו ועל-פי הצבעתו, ובהן נראית אותה גדר בימין הכביש שמתאימה בגובהה לנזק שנגרם לרכב בהתנגשותו בה (סעיף 5 לתצהיר התובע והתמונות שצורפו כנספחים 3א'-3ב' לתצהירו שהוגשו בצבע במצורף להודעה מיום 31.8.20, וכן עדותו בעמ' 9 ש' 5-1).

3.2.שנית, גרסת התובע נתמכת בעדותו של מהראן חוסין סלמאן אשר עובד גם כן בכפר השוודי כמדריך טיפולי. לפי עדות סלמאן בעת ששהה בפנימייה וסיים את הכנת הדיירים לקראת הסעתם לתעסוקה שמע רעש של התנגשות של רכב בקיר, וכאשר יצא מחוץ לבניין, יחד עם מדריכים נוספים שהיו עמו, ראה כי התובע שנהג ברכב התנגש עם חלקו האחורי בגדר המצויה בצד הכביש. כן העיד שלשאלתו את התובע מה קרה השיב הלה כי בעת נסיעתו קפץ לכביש חתול וכדי שלא לפגוע בו ניסה לבלום תוך שסטה ימינה והתנגש בגדר שלצד הכביש (סעיפים 4-2 לתצהיר סלמאן ועדותו בעמ' 10 ש' 10-7, ש' 19 - עמ' 11 ש' 3). סלמאן העיד באורח תואם לתובע באשר לפגיעה שנגרמה לרכב כפי שראה אותה במו עיניו סמוך לאחר התאונה - "היה בצד האחורי הימני מהדלת היו שריטות ופגיעה ופנצ'ר של הגלגל" (עמ' 11 ש' 5). עדות סלמאן כי סייע לתובע להחליף את הפנצ'ר (עמ' 11 ש' 16-13) אינה מלמדת כי התובע עצמו גם כן נטל חלק בכך; ועל כן איני מוצאת שעדותו עומדת בסתירה לעדות התובע שמסר כי לאחר התאונה יצא מן הרכב, היה בהלם, הזיע וסבל מרעידות בגוף וישב בצד (עמ' 6 ש' 9). זמן התרחשות התאונה סמוך לשעה 09:00 בבוקר דומה לפי עדות השניים, ומטבע הדברים מדובר בהערכת זמן שאינה מדויקת כאשר עדותם עומדת בטווח קצר יחסית וסביר של זמנים (סעיף 4 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 4 ש' 22-10; עדות סלמאן בעמ' 10 ש' 24-19; וכן דיווח חשבת שכר פלורה פיקל למוסד לביטוח לאומי בתעודת עובד ציבור - ענף נפגעי עבודה (הוגשה ביום 21.10.20, עמ' 56). לא נעלמה מעיני העובדה שסלמאן העיד כי התובע נפגע בעת שנסע לאסוף את הדיירים לתעסוקה, בעוד שהתובע העיד כאמור כי היה בדרכו לאסוף דייר אחר (עמ' 11 ש' 20-17). יתכן אמנם כי סלמאן סבר בטעות שהתובע נהג ברכב ההסעה לתעסוקה שכן לרכב זה המתינו הדיירים באותה העת, והוא לא ידע על תכלית נסיעת התובע לאיסוף דייר אחר. מכל מקום לא מצאתי כי אי התאמה זה הוא בפרט מהותי שיש בו כדי לגרוע מן המהימנות שניכרה מעדויות התובע וסלמאן.

3.3.שלישית, עצם קרות התאונה במועדה נתמך גם בעדות מנהל המעון עבדאללה אלסורחי שהעיד כי התאונה דווחה לו ביום שאירעה על-ידי איציק, אחראי האחזקה והמשק, והוא שהנחה את איציק לדרוש בשלום התובע, לשלוח את הרכב לתיקון ולהודיע לחברת הביטוח. על-פי הנחייתו ונהלי המקום אכן הרכב הוכנס לתיקון במוסך על-ידי איציק, שאף הודיע לפלורה פיקל חשבת שכר על התאונה, והיא זו שטיפלה במסמכים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי ובדיווח לחברת הביטוח. מן המסמכים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי עולה כי המעסיק הכיר בתאונה שהתרחשה במקום עבודתו של התובע כתאונה שהתרחשה במהלך עבודתו. כפי שציינה הנתבעת עצמה חשבת השכר פלורה פיקל החתומה על מסמכי המעסיק שהוגשו למוסד לביטוח לאומי לא נכחה בעת התאונה. על כן אך טבעי הוא שגרסת התאונה הובאה באותם מסמכים ככזו שנמסרה לפי דברי התובע, ואין בכך כדי להקהות מהכרת המעסיק בתאונה שאירעה לתובע במהלך עבודתו (עדות אלסורחי בעמ' 12 ש' 18 - עמ' 13 ש' 16; טופס בל/250 מיום 19.3.18 - עמ' 71 לתעודת עובד ציבור שהוגשה ביום 21.10.20; תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 19.3.18 - עמ' 76-72 שם; דיווח חשבת שכר פלורה פיקל למוסד לביטוח לאומי מיום 29.5.18 - עמ' 56 שם; הודעה על תאונת דרכים לחברת הביטוח מיום 29.5.18 - עמ' 60-59 שם). חתימת המעסיק על כלל הטפסים כאמור, בצירוף העובדה שמדובר ברכב של המעסיק שתוקן על-ידו, ושלפי הנטען ולא נסתר התיקון מומן על-ידי חברת הביטוח בהתאם לדיווח המעסיק (סעיף 12 לתצהיר התובע), כאשר גם כיום המעסיק מאשר את דבר התאונה במועדה, בוודאי תומכים בגרסת התובע. זאת לזכור שדחיית תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה נעוצה הייתה בטעם רפואי גרידא, נוכח קביעת רופא המוסד לביטוח לאומי בדבר העדר קשר סיבתי רפואי, כאשר מומחה בית המשפט סבר אחרת (עמ' 44 לתעודת עובד הציבור שהוגשה ביום 21.10.20). מועדי פניית התובע אל המוסד לביטוח לאומי בחודש מרץ 2018 ואל המשטרה בחודש אפריל 2018 סבירים בהחלט להתנהלות תובע שניזוק בתאונה בפברואר 2018, כאשר התובע העיד כי פעל על-פי הנחיית חשבת השכר פלורה (עמ' 6 ש' 7-3, עמ' 8 ש' 28-3).

עוד אוסיף כאן כי בהינתן עדויות סלמאן ואלסורחי מטעם התובע כפי שהובאו לעיל, שיש בהן לאשר את דבר התאונה במועדה ולקשור את הנזק לרכב שתוקן במוסך לתאונה הנדונה, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובע את אי העדתו של איציק אחראי האחזקה. זאת לזכור שכמו סלמאן שהעיד על מה שראה מיד לאחר התאונה גם איציק הגיע למקום התאונה רק לאחריה, והוא פעל לתיקון הרכב במוסך על-פי הנחיית אלסורחי כפי שהעיד הלה וכעולה מן החשבוניות שהוצגו (ראו: ע"א 2119/95 אושרוב נ' פרחי, פסקה 4ב' לפסק דינו של כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש (8.1.1997)).

3.4.רביעית, הסבר התובע לכך שפנה לקבלת טיפול רפואי לא מיד לאחר התאונה אלא רק לאחר שניסיונותיו משך מספר ימים להקל על כאביו באמצעות כדורים, משחות ובקבוק חם לא הביאו לו מזור, הגיוני בעיני ומתיישב עם השכל הישר (עמ' 6 ש' 27 - עמ' 7 ש' 7). בפנייתו אל הרופא בקופת החולים ביום 19.2.18 צוין בהתאם כי הכאבים שמהם סבל בכתף החלו לפני כשבוע, מועד שתואם את מועד התאונה (נספח 7 לתצהיר התובע; סביר להניח כי תיאור זה נלקח מרישום זה בתיעוד האורתופד מיום 24.2.18, נספח 13 לתצהיר התובע, שאליו הפנתה הנתבעת, וראו גם בסיכום חוות דעתו של ד"ר הזה). התובע העיד כי הוא סיפר לרופא על דבר התאונה, ולא מצאתי כי אי אזכור עובדה זו במסמך הרפואי הוא מכריע (עמ' 7 ש' 28-10). אוסיף כי בראשית עדותו התובע תיקן טעות שנפלה בתצהירו שבו צוין בשגגה כאילו פנה לקבלת טיפול רפואי יום לאחר התאונה ולא היא (עמ' 3 ש' 15-14). אפשר שטעות זו נעוצה ברישום המופיע בהודעה על תאונה דרכים שהוגשה למשטרת ישראל כאשר התובע העיד כי לא הוא ערך בפועל את הרישום אלא חברו שהוא סוכן ביטוח שסייע לו (עמ' 8 ש' 10-1). נתתי דעתי לאי ההתאמה שבין עדות התובע כי הלך לביתו מיד לאחר התאונה ולא שב לעבודתו אלא למחרת (עמ' 6 ש' 28-11), לבין המצוין על-ידי חשבת השכר במסמך שהוגש למוסד לביטוח לאומי שלפיו התובע אמנם עזב את עבודתו ביום התאונה בשעה 09:22 אך חזר לעבודה באותו היום משעה 13:30 עד 21:30 (עמ' 56 לתעודת עובד הציבור שהוגשה ביום 21.10.20). התובע לא נשאל על כך בחקירתו, ומכל מקום לא מצאתי כי יש בו כשלעצמו, במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, כדי להכריע את הכף למסקנה אחרת מאשר קרות התאונה במועדה כנטען.