ת"א 10762-08 צבאן ואח' נ' עיריית י-ם ואח'

1.זוהי תביעה בגין נזקים, בעיקר נזקים לא ממוניים, אשר נגרמו לתובעים עקב מטרדי רעש ואבק שהיו מנת חלקם, כך לפי הטענה, בעת ביצוע עבודות להקמת הרכבת הקלה ליד ביתם בירושלים.

2.העובדות

התובעים 1 ו-2 גרים יחד עם ילדיהם בדירה בר****. הדירה סמוכה מאד ל***בחלקו המשיק ל***. בשנת 2003 החלו להתבצע ב*** עבודות תשתית להקמת הרכבת הקלה. העבודות בוצעו לסירוגין עד שנת 2010, והן נחלקו לשני שלבים עיקריים. השלב הראשון כלל עבודות תשתית שבוצעו בשנים 2006-2003 ע"י הנתבעת 2 (להלן- "מוריה"), והשלב השני כלל את הנחת המסילה אשר בוצעה בשנים 2010-2008 ע"י חברת סיטי פס באמצעות חברת אשטרום.

3.עבודות הקמת הרכבת הקלה בוצעו מכוח שתי תוכניות; תב"ע 1680, שאושרה עוד בשנת 1972, ואשר במסגרתה אושרה הריסת שורת בתים שהפרידו בין בית התובעים לבין רח' ***, ותב"ע 8000, אשר שינתה את יעוד הקרקע ברח' *** וברחובות נוספים מ"דרך" ל"רצועת מסילה" (ראו נספח א' לתצהיר מהנדס תודוריקה שהעיד מטעם מוריה). סעיף 27.3 לתב"ע 8000, קבע כי ביצוע העבודות השונות מותנה בקבלת היתרי בניה, ובסעיף 27.3.4 נקבע כי לכל בקשה להיתר בניה לפי התוכנית על המבקש לצרף "נספח ביצוע למניעת מפגעים בשלבי ההקמה" (להלן- "נספח ביצוע"), שכולל התייחסות למפגעי האבק והרעש הצפויים כתוצאה מן העבודות, וכן פירוט של האמצעים שינקוט מבקש ההיתר לשם הקטנתם. מעדותו של מר איתן כהן, אשר שימש כמנהל הממשק העירוני לרכבת הקלה, עולה כי ככל הנראה היה קיים נספח ביצוע אשר התייחס לעבודות הקונקרטיות נשוא דיוננו (עמ' 32 ש' 15-20, וכן עדות ד"ר ברכה עמ' 35 ש' 3-7). ואולם, נספח זה לא הוגש כראייה, ועל משמעות הדבר אעמוד בהמשך.

4.להלן אסקור את העבודות שבוצעו ליד בית התובעים. מן הראיות שהוגשו עולה כי הנתבעת 1 (להלן – "העיריה"), לא ביצעה בעצמה את עבודות התשתית נושא דיוננו, אלא הן בוצעו על ידי מוריה, שהיא חברה בע"מ בבעלות מלאה של העיריה (סעיפים 4-6 לתצהיר תודוריקה). במסגרת עבודות התשתית ביצעה מוריה עבודות חפירה, חציבה ופיתוח בסמוך לבית התובעים, ובכלל זה עבודות של הנחת קווי ביוב, ניקוז, חשמל, מים, רמזורים, תשתיות בזק, תאורה, סיבים אופטיים ופינוי מבנים. בנוסף, בנתה מוריה, סמוך מאד לבית התובעים, מבנה המשמש לתחנה השנאה (ראו –צילום ת/2), וכן היא פירקה ובנתה מחדש מבנה נוסף שיועד לשימור (סעיפים 9-10 לתצהיר תודוריקה וכן עדות תודוריקה בעמ' 22 ש' 26-27). על פי עדות תודוריקה, אשר לא נסתרה, מוריה ביצעה את העבודות האמורות בשני שלבים, הראשון – מחודש פברואר 2003 ועד לחודש אוקטובר 2003, והשני – מחודש דצמבר 2004 ועד חודש ינואר 2006 (עדות תודוריקה בעמ' 22 ש' 28-31). תודוריקה הדגיש בתצהירו, ועניין זה לא נסתר, כי מוריה לא ביצעה כל עבודות לאחר ינואר 2006 (סעיף 20 לתצהיר). טענה זו אף אושרה בתצהירו של איתן כהן מטעם העיריה (סעיף 6 לתצהיר). יוצא אם כן, כי התובענה שלפניי, אשר נפתחה בשנת 2008, הוגשה בזמן שבוצעו בסמוך לבית התובעים עבודות להנחת המסילה, שכלל אינן קשורות לנתבעות שלפניי, ועל כן התמקד הדיון בתובענה בעבודות הנ"ל שביצעה מוריה.

5.טענות התובעים

טענות התובעים עברו מספר גלגולים. בראשית, הגישו התובעים תביעת פיצויים בסכום של 125,000 ₪ נגד עירית ירושלים בלבד, בטענה שהעבודות גרמו נזק לדירתם. בתגובה העיריה הגישה כתב הגנה בו היא טענה כי מוריה ביצעה את העבודות נושא דיוננו, ועל כן תקנו התובעים את תביעתם וצרפו כנתבעת את מוריה. באותה הזדמנות עדכנו התובעים את סכום התביעה והעמידו אותו על סך של 280,000 ₪, "ללא עוגמת נפש" – כלשון כותרת כתב התביעה המתוקן. חלפה עברה לה כשנה וחצי, והתובעים הגישו כתב תביעה מתוקן בשנית, בגדרו הם צרפו כנתבעת את חברת החשמל. בזו הפעם הועמד סכום התביעה על סך של 110,000 ₪ "ללא עוגמת נפש" – כלשון כותרת כתב התביעה. בישיבת קדם המשפט מיום 28.10.10, הבהיר ב"כ התובעים כי סכום התביעה עומד על 110,000 ₪ בתוספת עוגמת נפש בסכום של 150,000 ₪ לכל אחד משבעת התובעים. בהמשך לאותה ישיבה ניאותו התובעים למחוק את התביעה נגד חברת החשמל. אחר הדברים האלה, מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת טענות התובעים בדבר הנזק פיסי שנגרם לדירתם עקב העבודות. המומחה קבע כי לא ניתן לקשור בין מצבה הפיסי של הדירה לבין העבודות, ובהמשך לכך הסכימו התובעים לצמצם את תביעתם ל-"נזק הלא ממוני כתוצאה מהמטרד שנוצר בזמן ביצוע העבודות, וכן ראש נזק של 10,000 ₪ בגין נזקים ממונים שנגרמו עקב ובזמן ביצוע העבודות" (ישיבת קדם משפט מיום 11.11.12). בפתח ישיבת ההוכחות הבהיר ב"כ התובעים כי הנזק הממוני האמור נוגע להוצאות שנגרמו לתובעים כתוצאה מן הלכלוך והאבק שהצריכו ניקיון וצביעה של דירתם (עמ' 12 ש' 10-11).

6.התובעים דורשים, אם כן, פיצוי בסך של 150,000 ₪ לכל תובע בגין נזק בלתי ממוני, וכן פיצוי בסך של 10,000 ₪ לתובעים 2-1 בגין הוצאות שהוציאו לשם ניקיון הדירה וצביעתה. התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי האמור מכוח עוולות של מטרד, רשלנות והפרת חובה חקוקה. התובעים טוענים כי העבודות יצרו מטרד קשה באשר הן נמשכו במשך שנים, ביום ובלילה, תוך שימוש בכלים כבדים ומרעישים. התובעים טוענים כי הנתבעות לא פיקחו כראוי על העבודות, וכי הן לא נקטו בצעדים הנדרשים לשם מניעת מפגעי הרעש והאבק, זאת בניגוד להוראות "נספח הביצוע" הנ"ל. התובעים ערים לכך שנספח הביצוע לא הוגש כראיה, ברם לטענתם הנתבעות הסתירו אותו ולכן אי הגשתו פועלת לחובתן. התובעים מוסיפים וטוענים כי רמות הרעש בזמן ביצוע העבודות חרגו מהמותר לפי הדין, ומכאן הטענה להיפר חובה חקוקה. ולבסוף, התובעים טוענים כי הנתבעות הוזילו את העבודות בכך שלא ביצעו את כל שנדרש מהן לשם הקטנת המטרדים, ולכן טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

7.טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות כי יש לדחות על הסף את כל טענות התובעים שאינן מבוססות על עוולת המטרד, כיוון שלשיטתן בישיבת קדם המשפט מיום 11.11.12 הבהיר ב"כ התובעים כי מרשיו תובעים אך ורק נזק לא ממוני שנגרם: "כתוצאה מהמטרד שנוצר בזמן ביצוע העבודות" (עמ' 9 ש' 12-14)