מ' נ' עיריית עכו

תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובעת בגין אירוע נפילה באחד מרחובות העיר עכו. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וגובה הנזק.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעת, ילידת 1932, טוענת כי ביום 30/10/2014 בעת שהלכה על המדרכה ברחוב הדקל בעכו ועת הגיעה בסמוך לבית מס' 15 נתקלה בשקע או חריץ שנוצר בשל המפגש בין אבני שפת המדרכה לאספלט נפלה ארצה ונחבלה קשות (להלן: התאונה ).

כתוצאה מהתאונה פונתה התובעת לחדר מיון של בית חולים לגליל מערבי בנהריה שם טופלה בגין שבר בראש רדיוס יד שמאל, חתך מעל שפה עליונה, שפשופים באף, שבר בשן קדמית וסדקים בשיניים אחרות. התובעת טופלה על ידי תפירת החתך בשפה וידה הושמה בסד גבס. בעקבות התאונה נזקקה התובעת לטיפולים רפואיים נוספים, לרבות טיפולים פיזיותרפיים במסגרת קופת חולים.

התובעת צירפה לאחר הגשת התביעה את חוות דעתו של ד"ר מיכאל מרגוליס אשר קבע כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובעת נכות בשיעור 10%.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחישה את האירוע ואחריותה לתאונה. במסגרת סיכומיה טענה כי המפגע הנטען על ידי התובעת אינו מפגע, שכן בהתאם להלכה הפסוקה כביש או מדרכה אינם אמורים להיות משטח סטרילי נקי ממפגעים. עוד טענה כי התובעת נפלה בעבר כתוצאה מסחרחורת ולא מן הנמנע שהתאונה הנוכחית אירעה בשל אותה סיבה. הנתבעת חלקה על חוות דעתו של ד"ר מרגוליס והגישה חוות דעת נגדית של ד"ר בלנקשטיין לפיה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

דיון והכרעה

שאלת האחריות

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן אפרט נימוקיי כאשר אחלק את הדיון בנושא החבות לשאלת הנסיבות מחד ולשאלת האחריות המשפטית מאידך.