ת"א 1073-11-15 קסומי גימורי מבנים ועיצוב בע"מ נ' התחנה הראשונה בע"מ ואח'

תיק זה הופנה להליך מהו"ת אצל מגשרת המהו"ת עו"ד יראת לוי-זוארץ, בהתאם לתקנות שנקבעו בפרק ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

לפגישת המהו"ת שתואמה ליום 10.2.16 התייצבו ב"כ התובעת וכן מר אילן אזולאי ומר שחר בן עמרם, הבעלים והדירקטורים של התובעת. מטעם הנתבעים התייצב בא כוחם בלבד.

המגשרת הגישה בקשה לפסיקת הוצאותיה בגין אי התייצבות זו, ובקשה דומה הוגשה גם ע"י התובעת. לבקשות הוגשה תגובה מטעם הנתבעים, והמגשרת הגישה תשובה לתגובה.

עולה מן הבקשות שמועד הפגישה, 10.2.16, תואם מול ב"כ הצדדים עוד ביום 19.1.16. הצדדים נתבקשו לשריין מועד זה ביומנם, תוך שהובהר בע"פ ובכתב שבעלי הדין חייבים להתייצב בעצמם לפגישה. ביום 8.2.16 שלח ב"כ הנתבעים מייל למגשרת ולב"כ התובעת, שבו ביקש לפטור בהסכמה את נתבע 2 מהתייצבות לפגישת המהו"ת ולהסתפק בזמינות טלפונית שלו. לחלופין, ביקש לשנות את מועד הפגישה. ב"כ התובעת השיב שהוא מתנגד לקיום פגישת המהו"ת בהעדר נתבע 2 שהוא נתבע חיוני וחשוב, וכן שהוא מתנגד לדחיית מועד הפגישה שנקבע ותואם זמן רב מראש (ההתכתבות צורפה כנספח לבקשת התובעת), והמגשרת הסבירה שקיימת חובת התייצבות של בעלי הדין עצמם שרק בית המשפט יכול לפטור מימנה. המגשרת הבהירה עוד שגם היא וגם ב"כ התובעת ונציגיה מגיעים במיוחד לירושלים לפגישה ולכן חשוב לה לקבל אישור שנתבע 2 אכן יגיע אליה. בהסתמך על התחייבות כנ"ל שניתנה ע"י ב"כ הנתבעים, במועד שנקבע לקיום הפגישה הגיעו לירושלים, המגשרת, וכן ב"כ התובעת ונציגיה. כאמור, מטעם הנתבעים התייצב רק בא כוחם, ללא נתבע 2 וללא נציגי נתבעת 1. לטענת המגשרת, ב"כ הנתבעת הסביר שנתבע 2 החליט לבסוף לא להתייצב, ונציגי נתבעת 1 לא הגיעו מפני שהוא סבר שאין בכך טעם. בנסיבות אלה נאלצה המגשרת לבטל את פגישת המהו"ת.

בתגובה שהוגשה מטעם הנתבעים נטען כי מנתבע 2 נבצר להגיע לפגישת המהו"ת בשל פגישה דחופה. ברגע שנודע על כך לבא כוחו, הוא פנה למגשרת ולצד שכנגד בבקשה שדלעיל. בהמשך הבהיר למגשרת בשיחת טלפון שהנתבעים מעוניינים בגישור, וכי מטעמם יגיעו לפגישה סמנכ"ל התפעול והיועץ המשפטי של נתבעת 1. כן הבהיר שנתבעת 1 היא הנתבעת האמיתית והיחידה בתיק והסביר שאילוץ נתבע 2 להגיע לפגישה רק יגרום לאנטגוניזם ולא יפעל לטובת ההליך. בפגישת המהו"ת עצמה הבהיר ב"כ הנתבעים שוב, כי הנתבעים מסכימים לגישור. לטעמו, בהצהרה זו יותרה פגישת המהו"ת ונוכחות נתבע 2 הייתה מיותרת, כאשר למגשרת נותרה רק משימה אחת – לשכנע גם את התובעת להסכים להליך גישור.

לאחר עיון בכל מה שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה שיש לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאותיהם של המגשרת ושל התובעת, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

חובת ההתייצבות של בעל הדין עצמו לפגישת המהו"ת (או של נציג בקיא ומוסמך, כאשר מדובר בתאגיד), קבועה בתקנה 99ז(א) לתקנות, וממילא, מגשר מהו"ת או בעל הדין שכנגד אינם רשאים לאשר פטור מחובת התייצבות זו, וסמכות זו נתונה רק לבית המשפט.

לא זו אף זו, שבמקרה דנן אין מחלוקת שבעקבות תכתובת המיילים מיום 8.2.16 ושיחות הטלפון שבאו בעקבותיה, לא הושגה ההסכמה שביקש ב"כ הנתבעים – לפטור את נתבע 2 מהתייצבות. המגשרת עמדה על חובת ההתייצבות וגם ב"כ התובעת הסביר מדוע מבחינתו, נוכחות נתבע 2 חשובה. ב"כ הנתבעים אינו מכחיש שהתחייב בסופו של דבר שנתבע 2 יגיע לפגישה, וכי יגיעו נציגים גם מטעם נתבעת 1, וכי התחייבותו זו, היא שהיוותה בסופו של דבר את הבסיס לקיום הפגישה במועד שנקבע.