ת"א 10714-08-14 ס' נ' מדינת ישראל

1.לפני בקשה מאת הנתבעת, מדינת ישראל, לחייב את התובע להפקיד ערובה בסכום ריאלי להבטחת הוצאות הנתבעת, היא המבקשת, וזאת לאור היותו של התובע "תושב חוץ" ובהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), ערובה בשיעור ריאלי של 50,000 ₪, בתוך פרק זמן קצוב.

2.עסקינן בתביעת נזקי גוף.

3.התובע הינו קטין, יליד 25/6/2007, תושב הרשות הפלסטינית ומתגורר בחברון, אשר הגיש תביעה נגד מדינת ישראל בשל נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעת פעילות צה"ל באזור.

הדבר ארע ביום 27/9/2013, עת הלך התובע יחד עם אמו ואחיו, ונפגע מכדור גומי שבוצע לטענתו ע"י חיילי צה"ל. בגין כך נגרמה לו נכות צמיתה, לרבות עיוורון.

4.בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את האמור בכתב התביעה, ובין היתר, טענה הנתבעת, כי נזקי התובע נגרמו, אם אכן נגרמו, בפעולה מלחמתית ועל כן דין התביעה להיות מסולקת על הסף לאור סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים [אחריות המדינה], תשי"ב-1952, וכי ביום נשוא אירועי התביעה התרחשו הפרות סדר רבות.

5.הבקשה שבפני נסמכת על הטענות הבאות:

א.למדינה עומדת הגנת "פעולה מלחמתית" ומשכך דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

ב.המשיב מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, דהיינו עסקינן בתושב חוץ המתגורר בשטחי הרשות הפלשתינאית, כך שלמעשה אין אפשרות מעשית לאכוף פסקי דין שנפסקו על ידי בתי משפט בישראל באזור מגורי התובע, ומשכך, יהא קושי רב לגבות ממנו הוצאות ככל שתוטלנה עליו, לטובת המבקשת, במסגרת ההליך.

ג.סיכויי התביעה נמוכים.

ד.בנוסף, בתגובתה, מתייחסת הנתבעת בהרחבה לכך כי מגמת הפסיקה העדכנית הינה העלאת שיעור הערובה שנפסק במטרה להעמידו על הוצאות ריאליות הכרוכות בניהול ההליך.

6.התובע טוען, בתגובתו, בתמצית, את הטענות הבאות:

א.המשיב עותר לדחיית הבקשה, כאשר, בין היתר, טוען הוא למצבו האישי והסוציו-אקונומי.