פסק דין 10702-09

פסק דין

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 26.3.2014 במהלך עבודתו, בעת נהג במונית בבעלותו ששימשה אותו לעבודתו. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות התאונה ואף אין מחלוקת על כך שעל הנתבעת, בהיותה מבטחת הרכב, לפצות את התובע בהתאם להוראותיו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת היא באשר לשיעור הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה ובעניין סכום הפיצוי שהתובע זכאי שישולם לו, אם בכלל. שכן על-פי טענת הנתבעת, הפיצוי המרבי שהתובע יכול לזכות בו, נמוך מסכום התגמולים שמשלם לו המוסד לביטוח לאומי בשל פגיעתו בתאונה ולפיכך לטענתה, התובע אינו זכאי לפיצוי ויש לדחות את תביעתו.

א.עיקרי העובדות

2.התובע יליד 3.11.1954, נפגע בתאונת דרכים ביום 26.3.2009 סמוך לשעה 14:30, במהלך עבודתו, בעת נהיגה במונית בבעלותו, ששימשה אותו לעבודתו. התאונה אירעה ברחוב דרך משה ברעם בירושלים, כתוצאה מכך שאוטובוס פגע בו, לאחר שעל-פי הנטען, נהגו איבד שליטה עליו. בעת התאונה היה התובע בן 54 וארבעה חודשים והיום הוא בן 59 ועשרה חודשים.

התובע פונה ממקום התאונה באמבולנס אל בית החולים שערי-צדק בירושלים. שם טופל ושוחרר למנוחה. כעבור כחודשיים, ביום 24.05.2009 אושפז התובע למשך כחודש במרכז לבריאות הנפש כפר שאול. במהלך אשפוזו אובחן התובע כי הוא סובל מתופעות של חוסר שקט, בכי, בלבול, התנהגות בלתי מאורגנת, ירידה במצב הרוח וחרדה.

3.התביעה הנדונה הוגשה ביום 26.10.2009 וכתב ההגנה הוגש ביום 28.12.2009. ביום 28.5.2010 הודיעה הנתבעת, שהיא מודה בחבותה לפצות את התובע אך חולקת על הנזק הנטען.

בהחלטה מיום 20.10.2010 מינה בית המשפט (כבוד הרשם (כיום השופט) מ' בורשטיין) שני מומחים רפואיים לבדיקת מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה.

בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר דליה קליגר-מזרחי (להלן גם – המומחית) וכפי שנקבע, במימון ביניים שילמה הנתבעת את שכרה. חוות דעתה הוגשה ביום 4.8.2011 ועל-פיה, מסקנתה הייתה כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20%, מבלי לשייכה לסעיף ליקוי מסוים בתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ו-1956 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי). כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים, המומחית נחקרה על חוות-דעתה ובעדותה תיקנה את מסקנתה והעמידה את הנכות הצמיתה על שיעור שבין 10% ל-15%.

בתחום האורתופדי מונה פרופ' רמי מושיוב ובשכרו, במימון ביניים, נשאו שני הצדדים באופן שווה. חוות-דעתו הוגשה ביום 24.5.2012, ועל-פיה, לתובע הגבלה מזערית של תנועות הצוואר המלווה בספזם שרירים וברגישות וכן נקבע, כי נמצאו שינויים ניווניים. בהתאם לכך קבע המומחה, כי לתובע נכות צמיתה שנגרמה כתוצאה מהתאונה, ששיעורה 5% לפי מחצית משיעור הנכות הקבוע בסעיף 37(5)א בתקנות הביטוח הלאומי. כן קבע המומחה כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% בתקופה שמיום התאונה (26.3.2009) עד יום 10.06.2009, שזו התקופה שבמהלכה היה בחופשת מחלה.

4.התובע הגיש בקשה לקבלת תשלום תכוף מהנתבעת, אשר תחילה התנגדה לכך. מאוחר יותר הודיעו הצדדים על הסכמה, שאושרה בהחלטת בית המשפט מיום 22.12.2011, שעל-פיה שולם לתובע תשלום תכוף בסך של 10,000 ₪, בכפוף להתחייבותו שלא לתבוע במשך שנה תשלום תכוף נוסף. בסופו של דבר, לא הגיש התובע בקשה נוספת לתשלום תכוף.

ביום 30.12.2013 הועברה התביעה הנדונה להמשך שמיעתה לפניי וביום 18.2.2014 התקיים לפניי קדם משפט, שאליו לא התייצב התובע, חרף החלטה שבה נקבע כי עליו להתייצב. בדיון זה הומלץ לתובע לקבל את הצעת הנתבעת לסיום התביעה בדרך של דחייתה, מבלי שיידרש לשאת בהוצאות הנתבעת, תוך ויתור מצדה על החזרת סכום התשלום התכוף שכאמור, שולם לו. באת-כוח התובע באותו דיון הודיעה כי אינה מוסמכת להסכים לכל הצעה שהיא וההצעה נדחתה.