ת"א 10636-06-13 בנק הבינלאומי חולון סניף סוקולוב 31045 נ' יהודה גניש בניה ויזמות בע"מ ואח'

לפניי בקשה לפי סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, בגדרה עותר המבקש לכך שבית המשפט יורה כי הראיה שעליו למסור במסגרת ההליך שבפניי לא תשמש כראיה בהליך הפלילי המתנהל במקביל, מהטעם שעומדת לו הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית.

הבקשה הוגשה בעקבות צו שניתן לבקשת המשיב המורה למבקש למסור דגימת קול לצורך הכנת חוות דעת מומחה העוסקת בזהות הצדדים לשיחה מוקלטת שבכוונת המשיב להסתמך עליה לצורך הוכחת טענותיו בכתב התביעה.

להלן לשון סעיף 47 לפק' הראיות:

47.(א)אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.

(ב)ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.

אין מחלוקת כי דגימת קולו של המבקש הינה ראיה שהיא יסוד מיסודותיה של העבירה שהוא עשוי להיות מואשם בה.

החקירה המשטרתית מתנהלת בנוגע לסעיף אישום של קבלת דבר מרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

חקירת המשטרה עוסקת בין היתר בשיחות מוקלטות שמקיימות את יסודות עבירת המרמה בדומה לשיחות בגינן הוצא לכאורה צו לבקשת המשיב למתן דגימת קולו של המבקש.

אציין כי בעניין זה התבקשה עמדת המדינה לאור ההשלכה הצפויה על ההליך הפלילי, אשר השיבה ביום 23/11/15 כי היא מותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט וזאת מבלי להביע את עמדתה.

הלכה למעשה הראיה עליה מבוקש להטיל חסיון הינה דגימת קולו של המבקש, אשר אין ספק שיכול ותידרש לשמש כראיה בהליך פלילי כנגדו במקרים הרלוונטיים בייחוד עת עסקינן בטענה לעבירת מרמה שבוצעה באמצעות הטלפון [ראו: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' חיים מהרבנד, 2.5.10] ולא כפי שנטען על ידי המשיב בתגובתו כי הראיה נשוא הבקשה דנן היא הקלטת השיחה עצמה או ממצאי חוות הדעת.

גם לפי לשון הסעיף הזכות לחסיון בפני הפללה עצמית, נוגעת לראיה שאדם מבקש להימנע ממסירתה .בענייננו אין מדובר במסירה של הקלטת שיחה או חוות הדעת שממילא היו נמסרות על ידי המשיב ולא על ידי המבקש, אלא המדובר בשיתוף הפעולה מצד המבקש במתן דגימת קול.