פסק דין 10446-08

התביעה הנדונה הוגשה ביום 14.1.2008 ובמסגרתה עתרה התובעת, רשות מקרקעי ישראל, לחייב את הנתבעת, האגודה השיתופית בר-גיורא, לשלם את דמי החכירה השנתיים עבור התקופה שמיום 1.9.1999 ועד יום 31.8.2006. על-פי הנטען, דמי החכירה השנתיים עבור תקופה זו הם בסך של 390,869 ₪ נכון ליום 18.7.2006 וכי על הנתבעת לשלם זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה עד התשלום בפועל.

לתביעה הנדונה קדמה תביעה זהה שהגישה התובעת נגד הנתבעת ביום 7.8.2006 (ת"א 10406/06, שלום ירושלים), אשר נמחקה מחמת חוסר מעש. לאחר מחיקתה, הוגשה התביעה הנדונה מבלי ששונה בה דבר, כך שהתביעה הנדונה מתייחסת לאותה תקופה שאליה התייחסה התביעה שנמחקה ואף נתבע בה אותו סכום.

א.רקע – עיקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות, הראיות וההליכים

עיקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות ועיקרי ההליכים

2.מכוח חוק יסוד: מקרקעי ישראל וחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך, מנהלת התובעת את קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. הנתבעת, אגודת בר-גיורא, אגודה שיתופית של משקי חירות בית"ר להתיישבות בע"מ, מחזיקה בקרקעות מושב בר-גיורא בעמק האלה (להלן גם – האגודה והמושב, לפי העניין).

על-פי הנטען בכתב התביעה שהוגש ביום 14.1.2008, על-פי הסכם שכירות שנחתם בין התובעת, לבין הנתבעת (להלן – הסכם המשבצת), על הנתבעת לשלם לתובעת דמי חכירה שנתיים. על-פי הנטען, לנתבעת חוב כלפי התובעת בסך של כ-650,000 ₪ אולם כאמור, במסגרת התביעה נתבעו רק דמי החכירה שאותם לא שילמה הנתבעת עבור התקופה שמיום 1.9.1999 ועד יום 31.8.2006 (להלן גם – תקופת התביעה). על-פי הפירוט בדף מצב החשבון אשר צורף לכתב התביעה (נספח א'), סכום החוב עבור תקופה זו הוא כאמור, בסך של 390,869 ₪, נכון ליום 18.7.2006. עוד נטען, כי חרף פניות חוזרות אל הנתבעת לפרוע את החוב, לא פרעה היא את חובה ומטעם זה הוגשה התביעה הנדונה.

3.כתב ההגנה הוגש ביום 4.3.2008 ובו נטען כי הנתבעת מחזיקה במקרקעין של מושב בר-גיורא זה עשרות שנים מכוח חוזי שכירות וחוזי חכירה שנחתמו בינה לבין התובעת. מידי פעם שלחה התובעת אל הנתבעת דרישות לתשלום דמי החכירה השנתיים ובמשך עשרות שנים שילמה הנתבעת כפי שנדרשה לשלם. זה מספר שנים שהנתבעת מצויה בקשיים כספיים ומאז היא אף מצויה בפיקוחו של משקם בהתאם לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, ואף מונה כונס נכסים לנכסי האגודה, עו"ד אבידני. מצב זה, על-פי הנטען, מונע מהנתבעת לנהל את עסקיה באופן עצמאי. עם זאת, הנתבעת עושה כל אשר ביכולתה כדי לשקם את עצמה מבחינה כלכלית ולאחרונה אף חלה התקדמות העשויה להיטיב את מצבה באופן שעשוי לאפשר לנתבעת לפרוע את חובותיה לתובעת. מסיבה זו טענה הנתבעת, כי הדברים ידועים לתובעת ולכן הופתעה מעצם הגשת התביעה נגדה במיוחד לאחר שהתביעה הקודמת, משנת 2006, נמחקה. מכל מקום, הנתבעת הדגישה כי יש בבעלותה נכסים אשר אם ימכרו הם אמורים להספיק כדי לאפשר לה לפרוע את כל חובותיה.

באשר לכתב התביעה טענה הנתבעת כלהלן: היא חולקת על הטענה שהתובעת מנהלת את המקרקעין במושב בר-גיורא וחולקת על כך שהחזקתה במקרקעין היא רק מכוח חוזה השכירות עם התובעת; באשר לטענה כי אינה משלמת את דמי החכירה השנתיים טענה הנתבעת כי כאמור, שילמה אותם כסדרם עד התקופה שבה נקלעה לקשיים כלכליים; הנתבעת מכחישה את סכום החוב הנתבע ולא ברור לה כיצד חושב. התובעת שלחה אליה שוברי תשלום של דמי החכירה השנתיים לשנת 2007 ועבור החוב המשוערך הנטען, אך הסכומים באותם שוברים שונים מאלו הנתבעים, כך שלא ברור מה הסכום הנכון; הנתבעת חולקת על השטחים שבגינם נערכו חישובי התובעת ולטענתה נראה שנפלה טעות; כי מחלוקת לגבי לשש-עשרה נחלות ובעניין זה מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים אשר לטענתה, תוצאותיו עשויות להשליך על התביעה הנדונה; כן חלקה הנתבעת על כך שדרישות התשלום שנשלחו אליה, לא נענו.

4.מאז הוגשה התביעה הנדונה, נדחו הדיונים בעניינה מעת לעת בין השאר, מן הטעם שהצדדים טענו כי מתנהלים ביניהם מגעים שונים, כי נעשה ניסיון להגיע להסדר כולל במסגרת המנהלה להסדרים במגזר החקלאי ומטעמים שונים שהיו קשורים בבית המשפט. בשלב מסוים הורה בית המשפט (כבוד השופטת מלכה אביב) לצדדים להגיש תצהירי עדות הראשית מטעמם ובהתאם לכך תצהיר מטעם התובעת הוגש ביום 17.7.2012 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 2.4.2013.