מוסא ואח' נ' מרזוק ואח'

לפניי תביעה לצו מניעה קבוע וצו הריסה במקרקעין בו התובעים והנתבעים בעלים במשותף. התובענה נפתחה כתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, ותוקנה לעתירה לצו מניעה זמני וקבוע למניעת בנייה במקרקעין ע"י הנתבעים או מי מטעמם, לרבות הריסת כל מה שנבנה בו.

ביתר פירוט, התובעים בעלי זכות בעלות במקרקעין בשטח של 7,002 מ"ר מתוך סך כולל של 9,502 מ"ר בגו"ח 18795/74 באבו סנאן שייעודו חקלאי (להלן: "החלקה" או "המקרקעין"). ביום 09/12/1984 רכשו הנתבע 1 וסלמאן וסלים מרזוק את יתרת שטח החלקה כ- 2,500 מ"ר. הזכויות של סלמאן וסלים מרזוק עברו לנתבעים 2-3 בשנת 2010 ו 2012 (בהתאמה).

ביום 1/12/97 חתמו הבעלים על תשריט מדידה של החלקה, שנכתב עליו: "לא לצרכי רישום", המסדיר את השימוש בקרקע. התשריט לא נרשם בלשכת רישום מקרקעין עד היום.

ביום 20/08/13 הוגשה לועדה המקומית תכנית מתאר להרחבת הכפר.

ביום 02/06/14 התקיים דיון בבקשה להפקדת התכנית, וביום 18/08/16 פורסמה הודעה בדבר הפקדת התכנית. בהתאם למסמכי התכנית ייעוד החלקה יהיה בחלקו למגורים, חלק ממנה יופקע לדרך וחלק ישמש כשטח ציבורי פתוח (שצ"פ).

התובעים טוענים כי התכנית משביחה את מרבית השטח שבשימוש הנתבעים לפי התשריט ומייעדת אותו למגורים בעוד שהשטח בחזקת התובעים נושא בנטל ההפקעה, והשצ"פ. במהלך שנים ניסו התובעים להגיע עם הנתבעים להסכמה לעניין פירוק השיתוף ללא הצלחה. לאחר הגשת תכנית המתאר החדשה, בשנת 2014, החלו הנתבעים 2-3 לבצע עבודות חפירה ובנייה במקרקעין, למרות שלא חלה על המקרקעין תכנית מתאר המאפשרת בנייה, ללא היתר בנייה מתוך ניסיון ליצור עובדות מוגמרות בשטח טרם אישור התכנית. התובעים מבקשים לעצור בנייה זו.

עמדת התובעים כי התשריט מ-1997 מסדיר אך ורק את החזקה והשימוש בחלקה לפי יעוד החלקה בעת החתימה (חקלאות) ואינו נועד להיות הסכם פירוק שיתוף.